אַחֲרֵי אַרְבָּעָה יְמֵי חַג,
בְּשָׁעָה שֶׁבָּנַי כְּבָר בַּגָּן,
הָיִיתִי מֻכְרָח לַחְגֹּג אֶת חֵרוּתִי.
אָז עָשִׂיתִי אִמּוּן כּשֶׁר מָלֵא,
פִּנַּקְתִּי אֶת עַצְמִי בַּאֲרוּחַת בֹּקֶר
בְּבֵית הַקָּפֶה, וּכְתִיבָה בּוֹ,
הַיְשֵׁר מִמַּעְיַן זִכְרוֹנוֹתַי
שֶׁבָּקַע, לֹא בְּמַפְתִּיעַ, בְּדִיּוּק
בְּבֹקֶר זֶה, וְאַחֲרֵי כֵן, בַּבַּיִת,
בִּרְכִיבָה עַל דִּילְדוֹ לְמוּל סֶרֶט גֵּייז בַּמַּחְשֵׁב,
מְלַכְלֵךְ אֶת שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה
בְּחֹמֶר סִיכָה, בְּעוֹדֶנִּי דּוֹהֵר
עַל הַדִּילְדוֹ,
וְעֵינַי מִתְעַרְפְּלוֹת מִכְּמִיהָה.
