לוּ רָצִיתִי מְאֹד מְאֹד לְהִתְחַתֵּן,
הָיִיתִי מְאֹד מְאֹד מִתְחַתֶּנֶת.
הָיִיתִי מִתְחַתֶּנֶת יוֹתֵר מִכָּל אֶחָד אַחֵר.
יוֹמָם וָלַיְלָה.
לוּ רָצִיתִי לַעֲנוֹת שׁוּב וָשׁוּב עַל הַשְּׁאֵלָה
'לֹא הָיִית רוֹצָה לְהִתְחַתֵּן שׁוּב?'
הָיִיתִי מְנַצֶּלֶת אֶת זְכוּת הַתְּשׁוּבָה,
שׁוּב וָשׁוּב. בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ,
וְאוֹמֶרֶת לֹא.
אֵין בָּאַהֲבָה שֶׁלִּי טַבַּעַת,
אַךְ הִיא טְבוּעָה בִּי עָמֹק.
אֵין בָּהּ קִדּוּשִׁין,
אֲבָל קֹדֶשׁ הִיא לִי.
בְּכָל זֹאת, מָה עִם חֲתֻנָּה? מִתְעַקְּשִׁים.
שׁוּב וָשׁוּב,
וְשׁוּב,
נוֹשֵׂא, נָשׂוּא, נִשּׂוּאִין.
נוֹשֵׂא, נָשׂוּא, מֻשָּׂא תְּשׁוּקוֹת שֶׁל אֲחֵרִים.
