אִמַּצְתִּי לִי נַעֲרָה צְנוּעָה חַסְרַת־בַּיִת מִבּוּקָרֶשְׂט
אָנַסְטַסְיָה שְׁמָהּ.
וְלֹא נָתַתִּי לְשׁוּם פּוֹעֵל רוֹמָנִי
שִׁכּוֹר בַּסְּבִיבָה,
לְהִתְעַסֵּק אִתָּהּ.
אִמַּצְתִּי לִי אֶת אָנַסְטַסְיָה
לְחַיִּים שְׁקֵטִים, בֵּיתִיִּים
וְצַיְּתָנִים.
הִיא הָיְתָה אֲסִירָה.
אֲסִירַת תּוֹדָה.
וַאֲנִי,
אֲסִיר תִּקְוָה.
