צרויה להב

נגֵן

מתוך: ונציה היא לא מקום אמתי,

עם עובד, 2013

2013

כְּשֶׁבָּאתָ חָשַׁבְתִּי לְאֵיזֶה עוֹלָם

יָלַדְתִּי אוֹתְךָ, יַקִּירִי

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יֹפִי גָּדוֹל וּמֻשְׁלָם

וְכָל כָּךְ הַרְבֵּה יִסּוּרִים

 

יָצָאתָ מִמֶּנִּי, יֶלֶד

צִירִים אֲרֻכִּים שֶׁל כְּאֵב

קוֹלְךָ הַבּוֹכֶה כְּמוֹ פֶּלֶא

וְאֹשֶׁר רַךְ וְשָׁלֵו

 

וְהִכַּרְתִּי בְּךָ חַיִּים

מָצָאתִי סִבָּה וְטַעַם

וְנִשְׁבַּעְתִּי לִהְיוֹת רְאוּיָה הַפַּעַם

 

גְּבוֹהִים וּרְחוֹקִים הַשָּׁמַיִם

וַאֲנִי אֲחוּזָה בְּךָ

וְאֵין לִי פַּחַד אַחֵר

מֵאֲשֶׁר לְאַבֵּד אוֹתְךָ

 

וְאֶת הַכִּנּוֹר שֶׁלִּי נָתַתִּי לְךָ

נַגֵּן, יַלְדִּי, נַגֵּן

חַפֵּשׂ אֶת הַשִּׁיר שֶׁלְּךָ

 

נַגֵּן, נַגֵּן

הַקֶּסֶם יֶשְׁנוֹ וְאֵינֶנּוּ

כָּל הַנְּחָלִים נוֹבְעִים

וְזוֹרְמִים מִמֶּנּוּ