כָּל מָה שֶׁהִבְחַנּוּ בּוֹ הֶעֱנִיק חֲזָרָה אֶת תְּשׁוּרַת הִתְפָּרְסוּתוֹ לִמְמַדִּים אֲחֵרִים:
הַהֵד הַיָּרֹק שֶׁל הָעֵצִים הַמִּשְׁתַּקֵּף בַּאֲרוֹן הַפוֹרְמַיְקָה,
הַחוּמִים-זְהַבְהַבִּים הַמַּעֲמִיקִים גּוֹנֵיהֶם בְּפִתּוּלֵי תַּלְתַּלֵּי הַיְּלָדוֹת,
רֶשֶׁת אַפְרוּרִיּוּת טְבִיעוֹת הָאֶצְבָּעוֹת הַנִּפְרֶשֶׂת סְבִיב מֶתֶג הָאוֹר הַלָּבָן,
הַלַּיְלָה –
זָכִינוּ לִרְאוֹת בָּם עוֹלָם כָּמוּס, נִבְדָּל, בְּתוֹךְ בֵּיתֵנוּ אָנוּ,
בּוֹ אֵין לָנוּ חֵלֶק.
