עוֹרֵב עַל הַגַּג. עַכְשָׁו, מִשֶּׁלָּכַדְתִּי אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּכֶם,
אֹמַר מַשֶּׁהוּ עַל הָעֵץ דַּוְקָא, הַנִּקְשָׁר לַדְּבָרִים הַחַיִּים,
הַחַפִּים. אֶלָּא שֶׁלַּהַק אוֹתִיּוֹת אָפֵל כְּבָר עָט מִצַּמֶּרֶת
לְנַקֵּר בְּיָפְיוֹ הַשָּׁקֵט. כְּשֶׁיָּמוּת הָעֵץ, יִהְיוּ אֵלּוּ הֵן, הָאוֹתִיּוֹת,
שֶׁיִּשְּׂאוּ עֲבוּרֵנוּ אֶת יָפְיוֹ הַחַף, הָאָבוּד. אִם נַמְשִׁיךְ כָּךְ נִוָּכַח
שֶׁהַמְּחִצּוֹת בְּרָאשֵׁינוּ (מַתְחִיל גֶּשֶׁם) וְשֶׁהָאֱמֶת שַׂקִּית
מִתְהַפֶּכֶת בָּרוּחַ, רִקּוּד רְפָאִים מִתַּחַת לַבַּיִת בַּבֹּקֶר,
לְמַטָּה, עַל הַכְּבִישׁ הָרֵיק.
