לַיְלָה בְּחֶבְרָתָהּ שֶׁל זוֹנָה
קַמְבּוֹדִית, בָּאוֹר הַקָּלוּשׁ שֶׁל בִּקְתַּת בַּמְבּוּק
בְּפַאֲתֵי הָעִיר, עוֹלֶה רַק שִׁבְעָה מַארְקִים
גֶּרְמָנִיִּים. לְאַלְפֵי נְעָרוֹת שֶׁמַּגִּיעוֹת
מֵהַכְּפָרִים לַבִּירָה, זֶה הַמּוֹצָא הַיָּחִיד
מֵהָרָעָב וְהָאֵימָה.
שְׁעָתָן שֶׁל הַזּוֹנוֹת הִיא גַּם שְׁעָתִי.
וְהַמּוּסִיקָה הָרְחוֹקָה – מֵיתָרִים שֶׁאֵינָם מְכֻוָּנִים
רִבְעֵי טוֹנִים, מִיקְרוֹטוֹנִים
מְרַסְּקִים אֶת הֶחָלָל.
אַלְפֵי רְסִיסִים
גַּלִּים אִטִּיִּים וְעֹנֶג,
עֹנֶג רִקּוּד-חוֹרֵק
בְּלַיְלָה אַחֲרוֹן
