פנחס שדה

מים זורמים, עשב, כוכבים ואדמה

2005

אֲדָמָה, דַּבְּרִי אֵלַי.

עֵצִים וְעֶשֶׂב, פְּרָחִים, דַּבְּרוּ אֵלַי.

נָהָר זוֹרֵם בַּחֲשֵׁכָה, בֵּין הַשִּׁיחִים, דַּבֵּר אֵלַי.

כּוֹכְבֵי-שָׁמַיִם, הָרֵיחַ הַמָּתוֹק שֶׁלַּפְּרִיחָה,

עוֹפוֹת נָמִים בֵּין הֶעָלִים,

הַצְּרִיף בְּפַאֲתֵי כִּנֶּרֶת, שֶׁבּוֹ אָהַבְתִּי אֶת יָעֵל,

דַּבְּרוּ אֵלַי.

אֲנִי הוֹלֵךְ מִפֹּה, וְלֹא אָשׁוּב עוֹד.

מְאוּם אֵינִי יוֹדֵעַ עַל הָעוֹלָם אֵלָיו אֲנִי הוֹלֵךְ.

הַאִם שָׁם חֶסֶד נֶצַח אוֹ אֵימָה נִצְחִית? אֵינִי יוֹדֵעַ.

דַּבְּרוּ אֵלַי, פְּרָחִים.

פְּרָחִים שֶׁל אֹדֶם, פְּרָחִים שֶׁל לֹבֶן וְשֶׁל תְּכֵלֶת.

מַיִם זוֹרְמִים, עֶשֶׂב, כּוֹכָבִים וַאֲדָמָה.

מתוך:

כל שירי פנחס שדה,

שוקן, 2005