מחלת חרף

זְמַן רַב מִדַּי חָיִינוּ

בַּדִּמְדּוּמִים הַנִּצְחִיִּים

הַמִּתְעַצְּמִים בְּצֵל עַצְמָם

בְּלִי אוֹר צְעַדִים שֶׁל הַשַּׁחַר.

זְמַן רַב מִדַּי חָיִינוּ יוֹמְיוֹם

תַּחַת הֶעָנָן חָשׂוּךְ-הַמְרַפֵּא

הָרוֹבֵץ מֵעַל הַבַּיִת

סְחַרְחֹרֶת מַכָּה כָּל לַיְלָה בְּרָאשֵׁינוּ,

פָּנַיִךְ מַלְבִּינוֹת שְׂעָרִי מַאֲפִר

עִם הַגַּג הַגּוֹאֶה חָגִים חֲדָרִים סְבִיבֵנוּ

כִּבְתוֹךְ מָבוֹךְ שֶׁל חֹשֶׁךְ חֹרֶף,

מִתְעַצְּמִים וּמִתְפַצְּלִים בִּסְבָכִים קְרוּעִים

שֶׁל קִירוֹת עֵץ וְטַפֶּטִים. אֵיפֹה שַׂמְתִּי אֶת עַצְמִי?

פִּיּוֹת פְּעוּרִים נִּדְלָקִים וְכָבִים

וְחֶלְקֵי גּוּף אָדָם, סוּס וְעוֹפוֹת, שְׂרִידֵי פַּלָּצוּת

יוֹצְאִים מִצִּיּוּרֵי הַטַּפֶּטִים. לְחִישׁוֹת וּצְחוֹק פְּרָאִי.

הַכַּלְבָּה מְכֻוֶּצֶת בְּאַחַת הַפִּנּוֹת. מִתְּהוֹמוֹת הַשֵּׁנָה

אֲנִי קוֹרֵא: אֱלֹהִים פְּתַח לָנוּ אֶת הַיּוֹם.

קְרַע לַנוּ אֶת הַלַּיְלָה, שֶׁנַּעֲבֹר אוֹתוֹ

בְּחָרָבָה בְּטוּחָה כַּאֲבוֹתֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים.