בְּעֶרֶב מֶחֱוָה לַמְשׁוֹרֵר יִשְׂרָאֵל אֱלִירָז
שְׁלֹשָה עָשָׂר אֲנָשִׁים הָיוּ בָּאוּלָם וּבִכְלָלָם
הַשּׁוֹמֵר, אִישׁ הַסַּאוּנְד וְהַדּוֹבְרִים.
בְּתֹם הָעֶרֶב קָמוּ
שֶׁמֶשׁ, יָרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים
לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ.
וְהוּא, יִשְׂרָאֵל
עֵינָיו רְקִיעִים
לֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַר אֶת הַדְּבָרִים.
קַד קִדָּה
נָטַל אֶל חֵיקוֹ אֶת הַסְּפָרִים
וְהָלַךְ לוֹ.
