תהילה חכימי

מזוודה

מתוך: מחר נעבוד,

טנג'יר, 2014

בַּדֶּרֶךְ לְטִיסַת אֶל עַל מִלּוֹנְדוֹן

מֵהָרַמְקוֹלִים נִשְׁמַעַת קְרִיאָה:

Last call to passenger Hakimi travelling to Tel Aviv!

Please proceed immediately to the gate!

בְּפִנַּת הַחֶדֶר בַּתִּקְוָה

אַבָּא, יֶלֶד בֶּן שָׁלוֹשׁ,

יָשֵׁן בְּתוֹךְ מִזְוָדָה.

מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ כָּרִית קְטַנָּה,

שׁוֹאֲלִים אוֹתִי בְּבִטָּחוֹן, אָרַזְתְּ לְבַד?

אַבָּא קוֹפֵץ מִתּוֹךְ הַמִּזְוָדָה

כֵּן, הַמִּזְוָדָה הָיְתָה כָּל הַזְּמַן אִתִּי

כֵּן, אָרַזְתִּי לְבַד

אֲנִי מְשִׁיבָה.

סַבָּא תָּמִיד אָמַר לְאַבָּא:

תֹּאכַל מִכָּל דָּבָר קְצָת.

וּבִרְחוֹב סְמָדַר לְמַטָּה אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ מֵהַחַלּוֹן,

מוֹכֵר הַמַּמְתָּקִים קוֹרֵא בְּקוֹל:

מָה שֶׁאָכַל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְנָתַן לַמַּלְכָּה!

מָה שֶׁאָכַל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְנָתַן לַמַּלְכָּה!

קָפֶה אוֹ תֵּה? שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי הַדַּיֶּלֶת

בְּטִיסַת LY-316 מִלּוֹנְדוֹן,

אֲנִי עוֹנָה לָהּ לֹא תּוֹדָה.