אריה זקס

מורתי

מתוך: כוהל,

שוקן, 1988

1988

הִיא מְצַיֶּרֶת עַכְשָׁו בְּגִיר עַל הַלּוּחַ

תְּמוּנַת עוֹלָם יָשָׁן:

סֻלָּם רַב-שְׁלַבִּי, דֻּכָּס, אָרְכִי-מַלְאָךְ

רוֹדֶה, זוֹעֵף, בְּמַלְאָכִים חָסְרֵי-תֹּאַר,

מִתְעוֹפְפִים כִּבְכַוֶּרֶת סְבִיב רֹאשָׁהּ.

 

בְּרֹאשָׁהּ הִיא צֵרוּף מַלְאָכִית וְרֻדַּת-כָּנָף

עִם גִּ'ירָפָה רוֹעַת-רֹגַע,

לוֹעֶסֶת בְּעֶצֶב עֳפָאיִם אַפְרִיקָנִיִּים,

תַּחְתֶּיהָ קְנֵי עֶשֶׂב אֲרֻכִּים וְדַקִּים

עַל אֶבֶן, עַל אֲדָמָה, עַל לֹא-כְלוּם.

 

הִיא מְצַיֶּרֶת עַכְשָׁו בְּגִיר עַל הַלּוּחַ

מַלְאָךְ יוֹרֶה חֵץ אֶל רֹאשָׁהּ

בִּמְחִי-יָד, מַהֵר. מִתַּחַת מוֹסִיפָה

חֵץ הָפוּךְ, מֵעַצְמָהּ לַלּא-כְלוּם,

דֶּרֶךְ מְחִצּוֹת עָבוֹת שֶׁל בָּשָׂר

הַמְשֻׁתָּף לָהּ וּלְשָׁפָן זְקוּף-אֹזֶן

וְגַם לְחִפּוּשִׁית נֶאֱבֶקֶת,

שְׁחוֹרָה וְאִטִּית, בַּחוֹל הַלָּבָן.

 

רַק גֶּבֶר עַל הַלּוּחַ לֹא תּוּכַל לְצַיֵּר

כִּי אֵין לָהּ כִּשְׁרוֹן לְצִיּוּר.

צוּרַת צַלְמוֹ מִן הַגִּיר מִתְבַּלְבֶּלֶת.