צָעִיר כָּזֶה, וּכְבָר גּוּפוֹ נוֹטֶה
תָּמִיד הַצִּדָּה, בְּמֶחֱוָה שֶׁל הִסְתַּגְּלוּת
לְמוֹלֶדֶת חֲדָשָׁה, לְאַקְלִים שֶׁלֹּא הִכִּיר,
אוֹ סְתָם, שׁוֹחֵחַ תַּחַת הִרְהוּרָיו, עַל
הָא וְדָא, עָיֵף מֵעוֹד לֵיל עִנּוּגִים
עִם חֲבֶרְתּוֹ הַתּוֹרָנִית אוֹ מִשָּׁעוֹת
רַבּוֹת מִדַּי שֶׁל אִמּוּנֵי יָחִיד.
שְׂעָרוֹ שָׁחֹר וְדַק וּמְהֻדָּק אֶל קַרְקַפְתּוֹ,
וְעַל פָּנָיו מָשׁוּךְ תָּמִיד נִים שֶׁל נִמְנוּם
אוֹ סוֹד שֶׁל חֶסֶד הַשַּׁלְוָה, אֲשֶׁר נִקְנָה
בְּרֹב שָׁנִים שֶׁל אִמּוּנִים, מִגִּיל צָעִיר,
בָּהֶם לָמַד לִשְׁלֹט לֹא עַל גּוּפוֹ,
גַּם עַל מִזְגּוֹ, שֶׁלֹּא יִבְגֹּד בּוֹ.
כְּשֶׁהוּא מוֹרִיד אֶת הַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן
שֶׁל בֶּגֶד הָאִמּוּן, נוֹתָר בְּגוּפִיָּה בִּלְבַד,
הוּא מְגַלֶּה אֶת חִטּוּבֵי גּוּפוֹ, וְאֶת עוֹרוֹ,
שֶׁגּוֹן זַיִת לוֹ. עוֹרוֹ הַצָּעִיר, הַמָּתוּחַ, הֶחָלָק.
עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו הַמְעֻקָּמוֹת קְצָת זוֹ אֶל זוֹ
שׁוֹכֵן אַגָּן צַר, מְהֻדָּק, וּמִלְּפָנָיו נוֹשֵׂא הוּא
חֲבִילָה נָאָה וּבָהּ שׁוֹכֵן אֵיבָר גָּדוֹל, רָדוּם וּמְפֻתָּח.
וְאַף עַל פִּי שֶׁתָּמִיד יַסְכִּין לִשְׁמֹעַ
רִמְזֵי חִזּוּר דַּקִּים, אוֹ מַחְמָאָה גְּנוּבָה,
אִם רַק תָּעֵז לוֹמַר לוֹ מַשֶּׁהוּ מְפֹרָשׁ יוֹתֵר
מִיָּד תִּרְאֶה אֵיךְ גַּבּוֹתָיו עוֹלוֹת וְנִקְמָרוֹת,
וְאִישׁוֹנָיו מִצְטַמְצְמִים בַּאֲרֻבּוֹת עֵינַיִם,
וּמוּטָב שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לָכוּד בָּהֶן בָּעֵת הַזֹּאת.