שולמית אפפל

מאוחר מדי להכחיש געגועים

מתוך: התרה,

ביתן, 1989

כֹּל מָקוֹם טוֹב לֶקַבֵּל בּוֹ אֶת הַכְּאֵב וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁאִם טוֹב לַגָּמָל
וְטוֹב לַתָּמָר אָז שׁוּבִי שׁוּבִי תְּשׁוּקָתְךָ עָלַי וְשָׁלוֹם לַאֲדוֹנִי הַמֶלֶךְ
מְאֻחַר מִדַי לְהַכְחִיש גַעֲגוּעִים. הֵם הַשִׁיר וְהַקֶסֶם, הֵם הַמָּוֶת
אֲבוּדִים עֳפַרִים גַּלְמוּדָה צְבִיָה צוּף חֶלְבּוֹנִים לְמִּשְׁכָּב בֹּקֶר
אַהֲבָה תַּעֲנוּג