דִּינוֹזָאוּרִים מְגֻשָּׁמִים בִּגְרָפִיטִי
מְקֻשְׁקָשׁ עַל קִירוֹת,
– בַּצָּהֳרַיִם, לְעֵת מַשַּׁב זִרְמֵי אֲוִיר חַם,
כְּשֶׁהַמַּרְאוֹת רוֹעֲדִים בָּעַיִן – הֵם זָזִים.
וּלְמַרְגְּלוֹתֵיהֶם, מַדָּפִים מִנְּצָרִים,
כְּמוֹ טַעַם שֶׁל מָקוֹם שֶׁאֵין, כְּמוֹ זִכָּרוֹן שֶׁל סִיד.
הַצָּעִיר שָׁם מְנַסֶּה אִשָּׁה: מָה אִכְפַּת אַהֲבָה שֶׁמַּפִּילָה חֲלָלִים.
וּמֵעֵבֶר לַמַּעֲקֶה, הַמְּחַבֵּר מִרְפֶּסֶת לְמִרְפֶּסֶת,
בֵּין הָרְחוֹב לַחֶדֶר הַיּוֹתֵר נִדָּח –
צוֹפָה בְּכָל אֵלֶּה הָעִיר שֶׁקּוֹנִים
בָּהּ רַעְיוֹן קָסוּם
בִּדְמוּת מַסְרֵק, אִדְרָה שֶׁל דָּג.
דְּבַר מָה הִשְׁתַּבֵּשׁ:
נִגְמַר בִּצְחוֹק שֶׁל מִישֶׁהוּ בָּהוּל מֵעַצְמוֹ.
הַמִּרְפֶּסֶת כְּמוֹ עֲמֵלָה מְאוֹד בַּעֲדוֹ –
שֶׁיַּפְנֶה פָּנִים הַחוּצָה כְּפִי שֶׁעוֹשִׂים אֲנָשִׁים.
דָּמוֹ קָפָא. הָעִיר נַעֲנֵית בְּקַלּוּת.
אֵין מַטָּרָה אַחֶרֶת הַטּוֹבָה בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה.
וּשְׁעוֹת הָאוֹר הָאַחֲרוֹנוֹת עֲדַיִן נְכוֹנוֹת –
הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּכִסֵּא נִיקֶל מִתְקַלֵּף, עִם מִשְׁעֶנֶת
בְּצוּרַת עָלֶה לַיָּדַיִם. וְהוּא מִתְבּוֹנֵן, חוֹשֵׁב:
כַּוָּנַת הַדְּבָרִים הָיְתָה לְנַסּוֹת,
אַךְ הִיא הִתְעַטְּפָה וְהִבִּיטָה בָּאִדְרָה וְהִסְתָּרְקָה בַּמַּסְרֵק,
בִּמְקוֹם לְהִתְמַסֵּר לַגֶּבֶר שֶׁלֹּא אָהַב אוֹתָהּ –
כֵּן, בִּמְקוֹם לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה וּלְפַלֵּל לַעֲדִינוּת.
