מִנְחָה

אֶל סַף קַו הָעֲצִירָה

זְמַן לְהַגְבִּיר מִזּוּג בֵּינִי לְבֵינוֹ.

לִדְרוֹר רִפְיוֹן

לַצִּפֳּרִים

שֶׁנִּקְמְטוּ בְּמִצְחִי –

נֶחָמַת מַשָּׁק קַל.

בִּמְנוּחָתָהּ

אֲנִי מִתְכַּסֶּה בַּהֲלָכוֹת נֻקְשׁוֹת

לְמַעַן הַנֵּתֶק

מַסְדִּיר

נְשִׁימָה.

אִם אֶתְפַּלֵּל בַּעֲלוֹתָהּ

הִיא תִּהְיֶה לִי כֹּתֶל מַקְּשֵׁי רֶוַח

וְאִם לִקְרַאת סוֹף זְמַנָּהּ

הִיא עַמּוּד שַׁעַר-פֶּרֶק צַח

בַּסֵּפֶר מְנֻמְלַל הַמִּלִּים

שֶׁמַּעֲרִיב אֶת קוֹדְמוֹ

וּמְשַׁחֵר בְּשׂוֹרַת עֲלִילוֹת הַבָּאוֹת