מְעַיֶּנֶת בְּפָנֶיךָ
כְּמוֹ בַּתַּפְרִיט שֶׁל מִסְעָדָה יְקָרָה מִדַּי,
עֲנִיָּה בַּפֶּתַח, כִּיסַי מְלֵאִים מַטְבְּעוֹת אַהֲבָה,
מְדַמְיֶנֶת בְּפִי אֶת הַמָּנוֹת:
לְהִתְעוֹרֵר לְיָדְךָ, לְסַפֵּר לְךָ חֲלוֹם –
מוּלְךָ אֶל שֻׁלְחַן מִטְבָּח צָהֹב,
קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת
נוֹגְעוֹת מִתַּחַת לְעִתּוֹן בֹּקֶר.
גֶּשֶׁם סוֹחֵף מְטַשְׁטֵשׁ אֶת עֵינַי.
אֲנָשִׁים חוֹלְפִים, מְכֻנָּסִים בְּפַרְווֹת.
הָלַכְתִּי
רַק כְּשֶׁגֶּשֶׁם הָפַךְ לְשַׁד עֲצָמוֹת.
