הרולד שימל

מְנָחוֹת

מתוך: ספר מדרש תדשא,

עם עובד, 1993

"בִּכְרַכֵּי הַיָּם" הִתְחִיל הַמּוֹדָעָה (אוֹ

הַשְּׁמוּעָה) עַל זוֹנָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ

 

"הַזְמָנָה מֵרֹאשׁ" אֶת הַסְּכוּם הַמֻּפְרָז

אָכֵן שָׁלַחְתִּי בְּצֵ'ק דָּחוּי עִם

 

קְבִיעַת תַּאֲרִיךְ חֲצִי תַּעֲנוּג בַּצִּפִּיָּה

הִרְגַּשְׁתִּי בִּשְׁלַבֵּי נְסִיעָה עַל אֳנִיּוֹת

 

קְטַנּוֹת מֵאִי לְאִי יוֹרְדִים בְּנָמֵל

בְּלֹא נֶפֶשׁ חַיָּה לֹא הָיָה

 

עָלַי אֶלָּא לַעֲלוֹת אֶת הַשְּׁבִיל

הָעוֹלֶה לְיַד אֹרֶן עֲנָק וְאֹסֶף

 

מִקְרִי שֶׁל אֲבָנִים וּבְהַגִּיעִי לַכִּכַּר

צִיְּנוּ לִי שָׁם מִבְנֶה מְסֻיָּם

 

חִכִּיתִי לְיַד שְׁתַּיִם-שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת

שֶׁלִּפְנֵי הַבַּיִת לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה

 

מְשָׁרֶתֶת יָרְדָה וְשָׁאֲלָה אֶת מַעֲשַׂי

"אֲנִי הָאִישׁ" הִתְחַלְתִּי וְהֵבִיאָה אֶת

 

בְּשׂוֹרַת בּוֹאִי פְּנִימָה לַאֲדוֹנִית (בְּמִקְצוֹעוֹת

הָאַהֲבָה) אֲשֶׁר פָּקְדָה לַמְּשָׁרֶתֶת לְהַרְאוֹת

 

לִי פָּנֶיהָ לֹא הִתְאַּכְזַבְתִּי גַּם

בָּהּ לֹא גַּם לֹא מִסְּבִיבָתָהּ

 

הַמַּבְטִיחָה (פַּרְפַּרִים לִי חָנוּ עַל

יַד מוּשֶׁטֶת) מָה שֶׁאֶזְכֹּר הוּא

 

שֶׁבַע מִטּוֹת שֵׁשׁ שֶׁל כֶּסֶף

עִם סֻלָּמוֹת בֵּינֵיהֶן וְאַחַת (הֲרָמָה

 

בְּיוֹתֵר) שֶׁל זָהָב וְכָךְ בְּאוֹתָהּ

קֻבָּה מְשֻׁנָּה עִם אוֹר רַק

 

מֵחַלּוֹן אָרֹךְ לְאֹרֶךְ קִיר דָּרוֹם

גָּבֹהָּ בַּתִּקְרָה עָלִינוּ שְׁנֵינוּ בִּמְבוֹךְ

 

הַסֻּלָּמוֹת אֶל מִטַּת הַזָּהָב אֲנִי

לְאַחַר חֳדָשִׁים שֶׁל הַמְתָּנָה וּמַדְרִיכָתִי

 

"כְּסֵדֶר יוֹם" אוּלַי לַמְרוֹת בּוֹאִי

מֵרָחוֹק פְּרָטֵי הַהֲכָנָה רְגִילִים הֵם

 

הִיא הִתְפַּשְּׁטָה כְּמוֹ-כֵן אֲנִי

הֵסַרְתִּי בְּגָדִים שֶׁלַּדֶּרֶךְ הִיא שָׁכְבָה

 

עֵירֻמָּה וַאֲנִי עֵירֹם שָׁכַבְתִּי לְיָדָהּ

מוּכָן לְאַהֲבָה מֵרֹאשׁ אַךְ לֹא

 

זַזְתִּי מֵאַחַר שֶׁ"טְּפַח טְפַח" טָפַח

לִי צִיצִיּוֹת הַאַרְבַּ'כַּנְפוֹת בַּלֶּחִי רָאִיתִי

 

וְזָכִיתִי לִזְכֹּר בְּמִצְוָה קְטַנָּה כָּךְ

הִיא שָׁאֲלָה שֶׁמָּא מָצָאתִי בָּהּ

 

פְּגָם עַל שֶׁלֹּא זַזְתִּי זָקוּף

(כְּפִי שֶׁהָיִיתִי) לְפָנֶיהָ "הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ

 

הַהֵפֶךְ" עָנִיתִי "אִשָּׁה יָפָה יוֹתֵר

מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי" וּבְכֵן הִסְתּוֹבְבָה

 

עַל מַרְפְּקָהּ כְּלַפַּי וּכְפַעַם רִאשׁוֹנָה

חִיְּכָה לִי (שִׁנֵּי תִּירָס חָלָב)

 

וּבְכֵן וַאֲנִי "מִצְוָה קְטַנָּה יֶשְׁנָהּ

וּשְׁמָהּ צִיצִית" וְכָל אוֹתוֹ סִפּוּר

 

וּמִתַּחְתֵּינוּ דֶּרֶךְ מְבוֹךְ הַסֻּלָּמוֹת שֵׁשׁ

מִטּוֹת טְרִיּוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְאוֹר

 

בַּאֲלַכְסוֹן עַל גּוּפוֹתֵינוּ בְּתוֹךְ אוֹתוֹ

חָלָל שָׁמֵם וְרִקּוּד גַּרְגְּרֵי אָבָק

 

דַּקִּים כָּאן מַתְחִילָה הָאַגָּדָה שֶׁבְּסִפּוּר

יָם תִּיכוֹנִי וְהִיא שׁוֹאֶלֶת עַל

 

עִירִי וְעַל מוֹרִי וּמִתְחַנֶּנֶת לְלַוּוֹתֵנִי

שָׁם בַּדֶּרֶךְ חָזוֹר לְקַצֵּר וְשׁוּב

 

לְקַצֵּר עוֹלָה הִיא לָ"רַבִּי" שֶׁרַק

מַבָּט נוֹתֵן וּמְבַקֵּשׁ "שֶׁמָּא הִתְאַהֲבָה

 

בְּאֶחָד מִתַּלְמִידַי" (כָּכָה) וְהִיא עַל

הַכֹּל חוֹזֶרֶת גַּם חֲצִי מֵעָשְׁרָהּ

 

תּוֹרֶמֶת לַיְּשִׁיבָה וּמַחֲלִיטָה לְהִתְגַּיֵּר "הַמִּטּוֹת

וּכְלֵיהֶן לָכֶם" הָ"רַבִּי" אוֹמֵר "וְכָךְ

 

תַּעַבְרוּ לְשִׁמּוּשׁ שֶׁל הֶתֵּר" כָּל

זֶה מִפִּיו מוּסָר הַשְׂכֵּל בִּדְבַר

 

הָרְאִיָּה סוֹף טוֹב לְפִי מָסֹרֶת

סִפּוּרֵנוּ אֶת הֶמְשֵׁכוֹ לֹא אֲגַלֶּה