יוֹם וָלֵיל אֲנִי מִתְאַמֶּנֶת בַּהֲטָלַת צֵל.
מִן הַבֹּקֶר הוֹלֶכֶת צָמוּד לְקִירוֹת לוֹהֲטִים
בִּרְחוֹבוֹת מְלֵאֵי עֵינַיִם זָרוֹת.
פּוֹעֶלֶת כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ, כְּנֶגֶד הַסִּכּוּיִים.
בִּתְנוּעָה פִּתְאוֹמִית, קָדִימָה, אֲנִי קוֹשֶׁרֶת אֶת צִלִּי
לְעַמּוּד חַשְׁמַל וְרָצָה מִשָּׁם בְּכָל הַכֹּחַ בְּכָל
הַמְּהִירוּת שֶׁאָסְפוּ יָדַי וְאָסַף לִבִּי הַמְחַשֵּׁב לְהִתְפַּקֵּעַ.
מַהֵר יוֹתֵר, צִלִּי לֹא מַדְבִּיק אוֹתִי
חָזָק יוֹתֵר, זוֹקֶפֶת גַּב, מְרִימָה
מַבָּט, אֲטוּמָה מֵאֵי פַּעַם. צִלִּי הוּא דֶּגֶל אָפֵל
מִתְנוֹסֵס, נִמְתַּח הַרְחֵק מֵאֲחוֹרַי, כֶּתֶם נֵפְט מִתְפַּשֵּׁט,
צִלִּי יַצִּית הַכֹּל בְּאֵשׁ שְׁחֹרָה, שֶׁמּוֹתִירָה מָקוֹם לְכָל הַצְּלָלִים
לָבוֹא, לִרְקֹד עַל קִירוֹת מוּאָרִים בְּקֹשִׁי, לִקְפֹּץ
מֵעַל הַפַּס הַבּוֹעֵר בְּלִי לְאַבֵּד
אֶת קַוֵּי הַמִּתְאָר.
אַתֶּם עוֹד תִּרְאוּ.
לְפֶתַע אֲנִי מִשְׁתַּקֶּפֶת בְּחַלּוֹן הַבַּיִת
דּוֹמַעַת, מַזִּיעָה: פָּנַי סְכוּרוֹת בְּקשִׁי.
חֲתוּלֵי צָהֳרַיִם נְטוּלֵי צֵל מַבִּיטִים בִּי בַּאֲדִישׁוּת.
אֲנִי מַמְשִׁיכָה בָּאִמּוּנִים. נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּפֶּרֶת.
יוֹם אֶחָד צִלִּי יִהְיֶה כֹּה דָּחוּס
עַד שֶׁיִּבְלַע אֶת הַשֶּׁמֶשׁ.