לעצום

בָּחַרְתָּ בִּי כְּמוֹ שֶׁבּוֹחֲרִים דִּירַת חֶדֶר וָחֵצִי בְּנַחְלָאוֹת

בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם הַנּוֹף מִן הַחַלּוֹן שִׁמְשִׁי בְּזָוִית מַבְרִיקַת עָלִים.

מַה זֶּה, שָׁאַלְתָּ אֶת בַּעֲלַת הַבַּיִת עַל הַצֵּל הַשָּׁחוֹר הַמְכֻנָּף,

זֶה לֹא יַפְרִיעַ לְךָ בִּכְלָל הִיא אָמְרָה

זֶה הָלַךְ וְגָדַל לְעִתִּים הִסְתַּמֵּן כִּפְסַנְתֵּר כָּנָף

לְעִתִּים כְּמֶלְקָחַיִם, בַּחֹרֶף נֶחְסְמָה הַדֶּלֶת לַמִּטְבָּח,

חֲדַר הַשֵּׁנָה הִתְמַלֵּא דַּרְכֵי לְלֹא־מוֹצָא סְתוּרוֹת.

קִירוֹת שֻׁבְּרוּ וְתֻכְנְנוּ מֵחָדָשׁ, מַשְׁקוֹפִים הִכְחִילוּ,

הַנֶּצַח סִבֵּךְ אֶת הָעִנְיָנִים.

יָדִית הַדֶּלֶת נוֹתְרָה בְּיָדְךָ כְּשֶׁאָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה נוֹסֵעַ.

מַה לְּהָבִיא לָךְ, שָׁאַלְתָּ, בִּקַּשְׁתִּי עַפְעַפַּיִם.