דעאל רודריגז גרסיה

לעוף

לִמְּדוּ אוֹתְךָ לָעוּף

כְּמוֹ חֲלָלִית, בְּלִי כֹּחַ כְּבִידָה.

בְּלִי כֹּחַ לָעוּף, לָעוּף,

לִמְּדוּ אוֹתְךָ לָעוּף

כְּמוֹ מָטוֹס

בְּרַעַשׁ עַל קוֹלִי.

כְּמוֹ מַסּוֹק לִמְּדוּ אוֹתְךָ

לַעֲלוֹת בְּלִי תְּנוּפָה,

יָשָׁר מֵהַמָּקוֹם.

כְּמוֹ כַּדּוּר פּוֹרֵחַ

צִבְעוֹנִי וּמָלֵא חֹם.

כְּמוֹ בָּלוֹן שֶׁבָּרַח

מִיָּדוֹ שֶׁל יֶלֶד שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ

וְעַכְשָׁו שָׁכַח.

כְּמוֹ שַׂקִּית רֵיקָה,

כְּמוֹ צִפּוֹר נְדִירָה,

מַקּוֹר כָּתֹם גּוֹזֵר אֶת הַשָּׁמַיִם.

כְּמוֹ מַלְאָךְ

מִתְכַּנֵּף וְנִשְׂרָף

וְנֶעֱלָם

 

אֲבָל כְּמוֹ אָדָם לָעוּף,

כְּמוֹ אָדָם.

מתוך:

שמיים פתוחים – אנתולוגיית שירי טיסה,

מקום לשירה, 2022