למד ווניק

הוּא בָּא אֵלַי לְעִתִּים. גּוֹרֵר בָּרְחוֹבוֹת

עֶגְלַת שׁוּק מְלֵאָה בִּסְפָרִים. רֵיחַ כְּלוֹר וּמַחֲרָאוֹת

נוֹדֵף מִבְּגָדָיו. תָּמִיד רָעֵב, שָׁדוּף כְּפָלִיט. מְסָרֵב לְקַבֵּל נִדְבוֹת

מָזוֹן אוֹ חֲפָצִים. נוֹקֵשׁ בְּחָזְקָה בַּפַּעֲמוֹן, דּוֹרֵשׁ

שִׁירִים חֲדָשִׁים, חוֹמֵד מַחֲזוֹרִים אֲרֻכִּים (בִּשְׁעַת הַדְּחָק

מִסְתַּפֵּק גַּם בִּטְיוּטוֹת וּבִשְׁיָרִים). אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ

הֵיכָן הוּא יָשֵׁן, הֵיכָן הוּא מַעֲבִיר יְמֵי סְעָרָה וְלֵילוֹת גְּשָׁמִים.

אֵין לִי מִשְׁפָּט טָרִי אֶחָד

לְהַאֲכִיל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, אוּלַי

שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ מִלִּים. עַכְשָׁו

הוּא נוֹהֵם בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת, הוֹלֵם

בַּמַּעֲקֶה, מַחֲרִיד אֶת אִשְׁתִּי, מֵעִיר אֶת הַיְלָדִים.

בְּיָדַיִם חֲשׂוּפוֹת שׁוֹחֵט כְּרִיכוֹת סְפָרִים עַל סַף הַדֶּלֶת

מַשְׁלִיךְ דַּפִּים. מַפְתְּחוֹת מִסְתּוֹבְבִים בַּמַּנְעוּלִים, צְעָקוֹת

נִשְׁמָעוֹת, שְׁכֵנִים מִתְקַהֲלִים, מְאַיְּמִים לְהַזְעִיק מִשְׁטָרָה.

אֲנִי מַכְנִיס אוֹתוֹ הַבַּיְתָה.

הוּא נוֹשֵׁף בְּעָרְפִּי, מְגַרְגֵּר, מְרַיֵר.

אֲנִי כּוֹתֵב מַהֵר עַל שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח

פְּרוּעַ עֶרֶב, לֹא מַקְפִּיד בִּפְרָטִים, מְקַוֶּה שֶׁהַשִּׁיר הַזֶּה

עָרֵב לוֹ. בָּעִיר הַזּוֹ מִתְגוֹרְרִים הַרְבֵּה חוֹלִים

אוֹחֲזֵי עֵטִים, מְשׁוֹרְרִים –

אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתוֹ לַעֲשֹׁק אֲחֵרִים.