זֶה מֻתָּר שֶׁהַלַּיְלָה שֶׁלָּךְ עוֹד אַחֵר
וְשֶׁכָּל שֶׁבַּחוּץ לֹא יַחֲרֹץ עַל דַּלְתֵּךְ אֶת הַזְּמַן
כְּקוֹצֵי הַקִּפּוֹד — כִּי זְמַנֵּךְ כְּחָתוּל יַעֲמֹד
יִמָּתַח מְגַרְגֵּר לְרַגְלַיִךְ, יֵדַע כִּי לֹא
יִשָּׁכַח. זֶה מֻתָּר לָךְ לִשְׁכַּב עַכְשָׁו כָּךְ
בַּקָּצֶה הָאַחֵר שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ, שְׂרוּעָה
לְבַדֵּךְ עַל מִטָּה מְפֻצֶּלֶת
כְּלֵב
מְחַכָּה לְגוּפֵךְ שֶׁיַּחְפֹּץ
מְחַכָּה לְלִטּוּף
זֶה מֻתָּר שֶׁלִּבֵּךְ, הַסּוֹבֵב עַל צִירוֹ
עוֹד מַסְתִּיר אֶת צָרְכּוֹ שֶׁל הַגּוּף.
