אלישבע גרינבאום

לילה ויום

מתוך: לפתע פתאום האדמה,

כרמל, 2005

1.
אַתָּה מוֹשִׁיט יָדְךָ לְתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ,
שׁוֹלֵף מִשָּׁם אֶת שְׁמִי, עַכְשָׁו אִישַׁן.
מְסַלֵּק קְוֻצּוֹת מִשְׁפָּטִים קְטוּעִים מִמִּצְחִי –
מַחְשְׁבוֹתַי נִסְפָּגוֹת בַּכַּר הָאָפֵל.

נִפְרָדִים לְתוֹךְ שְׁנָתֵנוּ אַט, אַט;
אֲנַחְנוּ מַחֲזִיקִים יָדַיִם, נוֹשְׁרִים
אִישׁ לְתוֹךְ חֲלוֹמוֹ.

רַק כְּשֶׁתִּלְחַשׁ אֶת שְׁמִי אֵדַע, בְּכָל שָׁעָה,
שֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר. אֶפְקַח עֵינַי לְתוֹךְ קוֹלְךָ.
רוּחִי תָּשׁוּב מִן הַלַּיְלָה וְתִלְבַּשׁ אֶת גּוּפִי.

מִסְּבִיבְךָ תָּקוּם עִיר; אֲדֻמִּים, אֲדֻמִּים צוֹנְחִים
רְעָפִים עַל גַּגּוֹת. בִּנְיָנִים מְכֹעֲרֵי קוֹמוֹת
צוֹמְחִים מַעֲלָה כְּגִבְעוֹלִים בָּאוֹר.
צַמֶּרֶת תַּנִּיחַ עַצְמָהּ תַּחַת רַגְלָיו שֶׁל עוֹרֵב.

2.
לַקָּפֶה אוֹסִיף כַּף מֵחֲלוֹם שֶׁחֶזְיוֹנוֹתָיו
מִתְרוֹצְצִים בְּתוֹכִי: אַתָּה – בּוֹחֵשׁ בִּבְלִי דַּעַת.
אֶנְעַל נַעֲלַי וְאֶכָּנֵס בְּדֶלֶת גּוּפְךָ,
בְּעוֹד אַתָּה חוֹלֵף בְּגוּפִי
לְתוֹךְ יוֹמְךָ.

אֲנַחְנוּ מַפְנִים עֹרֶף לָעֹרֶף, מַקְשִׁיבִים
לְהֵד צְעָדִים מִתְרַחֲקִים בַּתְּנוּעָה הַסּוֹאֶנֶת.
חוֹצְבִים מִסְדְּרוֹן שֶׁל שֶׁקֶט בְּאַכְזָרִיּוּת הַחֻלִּין
עַד הָעֶרֶב.