שֵׁנָה תְּלוּשַׁת עַפְעַפַּיִם.
שְׁנַת הַזְּאֵבִים הַזּוֹרְדִים סְבִיב מִטָּתֵנוּ
וְנִבְלוֹת הַכְּבָשִׂים
נִגָּרוֹת מִשִּׁנֵּיהֶם.
שֵׁנָה לְלֹא גַּלְעִין הַנַּחַת שֶׁאִתָּךְ,
טְרוּפַת חֲלוֹמוֹת עֲמוּסֵי עֲלִילוֹת
וְאֵיפֹה אַתְּ שֶׁתָּאִירִי בָּם הַפֵּשֶׁר?
לֵיל מִשְׁתֵּה הַשְּׁעוֹנִים,
הַמְּתַקְתְּקִים לְאֵידִי
עוֹד-לֹא-עוֹד-לֹא-עוֹד-לֹא…
לֵיל מַסַּע הַחַיָּלִים וְתַחֲנוּנֵי גּוּפָם הַדּוֹאֵב.
וּבֹקֶר הֵיטֵב חָרָה לִי,
בָּקְרוֹ שֶׁל יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן.
חִזְרִי!
