לזכר הנספים בטיסה לדיסלדורף

הָאוֹתִיּוֹת עֲדַיִן לֹא חֻבְּרוּ זוֹ לָזוֹ,

הַמִּפְרָעָה, אוֹתָהּ שִׁלְּמוּ הַחַיִּים מֵרֶגַע לֵדָתָם

נִלְקַחַת מִידֵיהֶם בְּגַסּוּת.

הַסְּתִימוּת כְּבָר קָשָׁה לִקְרִיאָה: הַטַּיָּס, הַפְּרִימָה בָּלֶרִינָה,

תֵּאַטְרָלִי כָּל כָּךְ בְּעִנְיַן הַשִּׁפּוּעַ מַטָּה,

מִכָּל סוּגֵי הַמְּלָאכוֹת חָשַׁק דַּוְקָא בִּסְגִירַת מַעְגָּלִים

וּבְקִצּוּר תּוֹרִים, וּבְרֶוַח עֲנָק.

הַטֵּרוּף מִטַּהֵר בְּהִגָּיוֹן קַר

כִּי הוּא מֵבִין בְּתַפְאוּרוֹת וּמְכַוֵּן תִּזְמֹרֶת.

לִפְנֵי שֶׁהַנּוֹף נִכָּר בְּקוֹמָתוֹ הַמְּלֵאָה

אוּלַי רָאוּ הַנּוֹסְעִים סְדִינִים מְתוּחִים מִתְנַפְנְפִים עַל גַּגּוֹת

מְשַׁעֲרִים וּמְקַוִּים לִמְסַפֵּר שֶׁאֵינוֹ מְעֹרָב.

יֵשׁ אוֹרְחִים בְּחַיֵּי עוֹלָם-הַמַּמָּשׁ,

עֲצֵי לִימוֹן זוֹרְחִים מֵעַל חוֹמַת שִׂיחִים

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תַּפִּיל אֶת הַיּוֹם הַחוֹלֵף,

דַּיֶּלֶת שֶׁוַּדַּאי הִזְכִּירָה שֻׁלְחָן וּפְרָחִים בַּבָּתִּים

וְהַשֶּׁמֶשׁ – דְּלִי מָלֵא עֲבוּר אוֹרָהּ שֶׁלָּהּ.

וּמָה שָׁמַע הַמַּחֲזִיק בַּשַּׁרְבִיט מִתָּא הַטַּיָּס?

נוֹסְעִים שֶׁקְּרוֹבִים רַק לְחֻלְשׁוֹת סְבִירוֹת.

… תִּשְׁמְעִי, אֲנִי מִצְטַעֵר שֶׁלֹּא הִגַּעְתִּי לָרֶפְּרֶזֶנְטַצְיָה.

… אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁאַתְּ בְּהֵרָיוֹן.

וְהִיא הִרְחִיבָה כְּנָפֶיהָ שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ

אוֹ מִהֲרָה לְשַׁנּוֹת נוֹשֵׂא.