יהודה עמיחי

לווי אותי

 לַוִּי אוֹתִי לִנְמֵל תְּעוּפָה.

אֲנִי לֹא עָף, אֲנִי לֹא הוֹלֵךְ, אֲנִי לֹא עוֹזֵב.

אֲבָל, לַוִּי אוֹתִי אֶל מָטוֹס לָבָן

בֵּין עַרְפִלֵּי עֲצֵי זֵיתִים,

 

אִמְרִי מִלִּים שֶׁמַּחֲלִיפוֹת עוֹנוֹת

בְּחִפָּזוֹן קָצַר שֶׁל שְׁעַת פְּרִידָה.

 

אָז הַיָּדַיִם בָּאוֹת עַל

הָעֵינַיִם הַבּוֹכוֹת כְּמוֹ אֶל

שֹׁקֶת לִשְׁתוֹת וְלִשְׁתוֹת.

מתוך:

שירי יהודה עמיחי כרך 3,

שוקן, 2004