אֲנִי צוֹפָה בְּסִפּוּרֵי אַהֲבָה שֶׁל אֲחֵרִים,
בּוֹחֶנֶת מָה קוֹרֶה לְעוֹר הַפָּנִים,
לַתֵּאוֹרְיוֹת שֶׁלָּהֶם עַל יְחָסִים וֶאֱלוֹהִים,
וְאֵיךְ טוֹב לוֹ, לַבֶּנְאָדָם, לִהְיוֹת.
הֲבָלִים. הֲבָלִים וְזוּטוֹת.
אֲנָשִׁים מְבַלְשְׁטִים אֶת עַצְמָם לַדַּעַת
רַק כְּדֵי לֹא־לִרְאוֹת.
