אלון אלטרס

לא יודעות

מתוך: ננופואטיקה 6,

מקום לשירה, 2016

אִמִּי לֹא יָדְעָה אֶת שְׂפָתִי

בִּתִּי לֹא לָמְדָה אֶת לְשׁוֹנִי

בְּאַשְׁמָתִי אֲנִי מוֹדֶה,

בְּחֵטְא הַמִּלִּים הַזֶּה,

וְכָעֵת אֲנִי אוֹמֵר לָהּ,

יַלְדָּתִי,

לִמְדִי אֲרָמִית,

יָבוֹא יוֹם,

שֶׁהוּא מִחוּץ לַזְּמַן,

רֶגַע שֶׁל אִי־חַיִּים,

וּבוֹ תִּזְדַּקְּקִי לַמִּלִּים הָעַתִּיקוֹת הַלָּלוּ,

הַמְּלַוּוֹת אֶת הָאָדָם

אֶל מָקוֹם שֶׁל אַהֲבָה גְּדוֹלָה.