אָנוּ מַמְרִיאִים,
מוֹחִים מֵעָלֵינוּ אֲדָמָה קָשָׁה
וּמִתְמַסְּרִים לָרוּחַ.
אֵין חָדָשׁ. שֶׁמֶשׁ מְגִיחָה וְנֶעְלֶמֶת
מַכְתִּימָה אֶת שׁוּלֵי הָעֲנָנִים,
וּבְתוֹכֵנוּ שָׁמַיִם כְּבֵדִים.
הַחַיִּים הֵם כִּמְעַט תְּאוּנָה אֲוִירִית –
כִּבּוּי פִּתְאוֹמִי שֶׁל מְנוֹעִים,
תְּנָאֵי רְאוּת קָשִׁים, טָעוּת אֱנוֹשׁ,
הִתְנַגְּשׁוּת בְּלַהֲקַת צִפּוֹרִים נוֹדְדוֹת.
גְּבִירוֹתַי וְרַבּוֹתַי,
אָנָּא שְׁבוּ בִּמְקוֹמוֹתֵיכֶם וְהַדְּקוּ חֲגוֹרוֹת.
הִתְחַלְנוּ בְּהַנְמָכָה
לִנְחִיתָה.
גַּלְגַּלִּים מְכֻנָּסִים בַּבֶּטֶן
מְסָרְבִים לְהִפָּתַח
וְאָנוּ חַגִּים בְּמַעְגָּלִים
עַד שֶׁיִּתְקַבֵּל אִשּׁוּר.
הַחַיִּים לֹא לוֹקְחִים אוֹתָנוּ הַרְחֵק,
אֲבָל כְּבָר בְּנִתּוּק רַגְלֵינוּ מֵהַקַּרְקַע
יָמֵינוּ מְרַצְּדִים כְּמוֹ נוּרָה
שֶׁעוֹמֶדֶת לְהִשָּׂרֵף.
