אילן שיינפלד

כמו לטוס מעל מפה טופוגרפית, מוארת, בלילה

כְּמוֹ לָטוּס מֵעַל מַפָּה טוֹפּוֹגְרָפִית, מוּאֶרֶת, בַּלַּיְלָה.

כָּל הֶעָרִים נִגְלוֹת מִמַּעַל רְחוֹב אַחַר רְחוֹב, רְשָׁתוֹת מוּאָרוֹת

מְקֻשָּׁרוֹת בֵּינֵיהֶן בִּכְבִישִׁים אֲפֵלִים, שֶׁפָּנָסֵי מְכוֹנִיּוֹת

מְאִירִים בָּהֶם, מְגַשְׁשׁוֹת, מְחַפְּשׂוֹת

 

אַחַר מִפְלָט מִן הַיּוֹם, מִן הָעָוֶל וּמִן הַגָּזֵל

שֶׁהָאָרֶץ מָלְאָה בָּהֶם, וְגַם יוֹמוֹ שֶׁל אָדָם.

 

אֲנִי בַּמָּטוֹס הַקָּטָן, שָׁט מֵעַל שְׁמֵי הָאָרֶץ,

מְנַסֶּה לְהַסִּיחַ אֶת דַּעְתִּי מֵרַחַשׁ מְנוֹעָיו,

הָרוֹעֲשִׁים כְּמוֹ קוֹמְפְּרֵסוֹר בַּאֲתַר בְּנִיָּה,

 

בְּעוֹד הַטַּיָּס מְכַוֵּן אֶת הַהֶגֶה הֵנָּה וָהֵנָּה, מְטַלְטֵל

אֶת הַדּוּגִית הַמְכֻנֶּפֶת בֵּין זִרְמֵי הָאֲוִיר,

עַל פִּי הוֹרָאוֹת הַנַּתָּב הַמְדַבֵּר אִתּוֹ בְּאָזְנִיּוֹת

אוֹ לְפִי מַרְאֵה עֵינָיו הָעֵירֹם, הַחִוֵּר.

 

הַדֶּרֶךְ נִמְשֶׁכֶת לְמַטָּה כְּנָחָשׁ גַּנְדְּרָנִי שֶׁל אוֹר.

 

בְּאִטִּיּוּת גְּמוּרָה, זְמַנָּהּ בְּיָדָהּ, עָפָה

הַמּוֹנִית הַמְעוֹפֶפֶת הַזֹּאת מֵעַל חֶלְקוֹת אֲדָמָה חֲשׁוּכוֹת,

בְּצִדֵּי עָרִים וּכְבִישִׁים, בְּגֹבַהּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ

מִן הַמְגֻנֶּה, מֵרֹב קִרְבָה

 

לְחַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים, לְגַגּוֹת בִּנְיְנֵי הַפְּאֵר

שֶׁאֲנָשִׁים אֲרוּזִים בָּהֶם,

וַאֲנִי מַבִּיט בָּהֶם מִמַּעַל

כְּאִלּוּ הָיוּ חֲגָבִים.

מתוך:

,