הַאִם הַיָּרֵחַ מִתְבַּיֵּשׁ לְהוֹדוֹת בִּתְשׁוּקָתוֹ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ?
עַד שֶׁלֹּא נִפְרַדְתִּי מֵאֱלִינוֹר
לֹא יָדַעְתִּי כַּמָּה חֶשְׁבּוֹן טֶלֶפוֹן אֲנִי מְשַׁלֵּם בִּגְלָלָהּ.
מְאֻחָר יוֹתֵר, כְּשֶׁנִּסִּיתִי לְחַשֵּׁב אֶת הַפְּעָמִים שֶׁשָּׁכַבְנוּ, הִגַּעְתִּי לְאֶפֶס.
וְלַמְרוֹת שֶׁבַּהַתְחָלָה עוֹד חָבַשְׁנוּ אַחַת לַשֵּׁנִי כִּסּוּיֵי עֵינַיִם,
מַהֵר מְאֹד הִפְסַקְנוּ לְהִתְלוֹצֵץ.
"אֲנִי מֻקֶּפֶת זִכָּרוֹן", הִתְגָּאֲתָה, וַאֲנִי עִקַּמְתִּי אֶת הָאֵיבָר.
כָּךְ הִתְחַלְנוּ עִם שִׂיחוֹת הַטֶּלֶפוֹן. חָשַׁבְתִּי שֶׁנּוּכַל לְדַבֵּר גַּסֻּיּוֹת,
אֲבָל הִיא פִּטְפְּטָה פּוֹלִיטִיקָה
לְתוֹךְ חֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק הַלְּאֻמִּי שֶׁלִּי.
עַכְשָׁו כְּבָר מְאֻחָר לְהִזְדַּיֵּן, הַכֹּל הִתְעַקֵּל לְתוֹךְ הַמִּינוּס.
הַמַּבָּט, הַפּוֹלִיטִיקָה, הַפְּטָמוֹת – רֵיחַ בּוּשָׁה מֵצִיף אֶת הַבַּיִת.
לוּ לְפָחוֹת הָיִיתִי זוֹכֵר מַשֶּׁהוּ מֵהַמִּשְׂחָקִים הַלָּלוּ,
אוּלַי הָיִיתִי כּוֹתֵב שִׁירָה.
יֵשׁ לְהַדֵּק בִּזְהִירוּת אֶת כַּף הַיָּד אֶל חֲלַל הַפֶּה הָרֵיק:
לֹא נוֹעַדְתִּי לְשַׁלֵּם עַל גַּסֻּיּוֹת. בְּקֹשִי עַל תְּבוּסָה פּוֹאֶטִית.
