כך

יָשַׁבְתִּי בַּצַּד לְבַדִּי בַּכִּתָּה,

הַשָּׁעוֹת מַחְלִיקוֹת עַל פָּנַי וְעוֹבְרוֹת

בִּדְמָמָה מְפֹהֶקֶת אֶל תּוֹךְ מַחְבָּרוֹת

וּסְפָרִים מַשְׁמִימִים, כָּךְ הִכַּרְתִּי אוֹתָהּ.

כִּתָּה מְזַמְזֶמֶת, מוֹרָה עֲיֵפָה.

הַמִּלִּים הִתְנַפְּלוּ אֶל תּוֹכִי מִן הַדַּף.

וְיָשַׁבְתִּי שְׁקֵטָה, הֲלוּמָה, כְּשֶׁנֶּחְשַׂף

סוֹד הַפַּחַד, סוֹדָהּ שֶׁל אֱמֶת חֲרוּפָה.

כִּי הָיְתָה שָׁם תָּמִיד בְּתוֹךְ אֹבֶךְ אִלֵּם.

חֲרָדָה מְחַלְחֶלֶת, אֵימָה לְלֹא שֵׁם.

הָאֱמֶת נִנְעֲצָה כְּסַכִּין מְלֻבֶּנֶת

וּפִלְּחָה עַרְפִלִּים וּבְאוֹר סַנְוֵרִים

זָהֲרוּ אֲיֻמִּים וּפְשׁוּטִים הַשְּׁבָרִים.

פִּקְּחִי אֶת עֵינַיִךְ, בֻּבָּה מְמֻכֶּנֶת