• דרש

  • פשט

אורי צבי גרינברג

*[כֻּלָּם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אוֹכְלִים בְתָרים מִן הַחַי. טוֹבְלֵי לֶחֶם בְּדָם. זִקְנֵיהֶם שׁוֹתִים שָׂרָף עַד]

כל כתביו – אורי צבי גרינברג א

כֻּלָּם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אוֹכְלִים בְתָרים מִן הַחַי. טוֹבְלֵי לֶחֶם בְּדָם. זִקְנֵיהֶם שׁוֹתִים שָׂרָף עַד

חֲצוֹת. וְלִכְשֶׁיּוֹצְאִים – אֲדָמָה זוֹ מִתְגּוֹשֶׁשֶׁת תַּחַת כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם. בְּצִדֵּי הַמְּסִלָּה אֶפְשָׁר

לְהִתְגּוֹלֵל בִּירוֹקָה עַל הַפֶּה. יָרֵחַ לוֹעֵג בַּעֲנָנִים: בָּבוּאַת הַקָּלוֹן.

וְהַנָּשִׁים כֻּלָּן שֶׁלִּי. אִם שָׁעָה מְשַׂחֶקֶת לִי וְכֶסֶף לִי.

אָנֹכִי מִגֶּזַע הָעִבְרִים. וְאֵין טַלִּית עוֹטָה אוֹתִי. נַעֲלֵי לַכָּה. בְּלוֹרִית בְּשׂוּמָה. מִקְטַרְתִי בְּפִי.

בְּאֶמְצַע בֶּרְלִין. גְּשָׁרִים. מַסָּע תַּחַת הַיְסוֹד. טְרַם אָץ אֵצֶל הַצְּדָעַיִם. חַמָּה. יָרֵחַ. בָּתֵּי יַיִן.

הוֹלֵלוּת. גְּוִיעָה בָרָעָב. לַיְלָה הַס. אֵין חוֹזֶה. בְּקֶרֶן רְחוֹב. גְּבָרִים אֲפֵלִים. – לַהֲרֹג? –

בַּמֶּה? – הוֹלֶכֶת אַתְּ? – לֹא! – פֹּה? – כָּךְ! – אֶל הַשַּׁעַר. – לְאַט! אַרְכִּינָה אֶת הָרֹאשׁ.

פִּי רֶחֶם לְךָ – – כָּךְ. – כֶּסֶף! – כַּמָּה? – הַס… – כֵּפֶל יְשֻׁלַּם בְּעַד הַפֶּה – – קְכְכְכְכ…

וְזִרְמַת כְּלָבִים זִרְמָתָם. בְּאֶמְצַע בֶּרְלִין. קֵיסַר-וִילְהֶלְם-גֶּדְכְטְנִיס-קִירְךְ עוֹמֵד פֹּה סְתָם. יֵשׁוּ

אֵינוֹ חַי. מִרְיָם הָרָה לִזְנוּנִים: רֵיקָנִיּוּת. בְּכָל חֶדֶר הִיא.

וּבָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהֶם חַג לַאדֹנָי. פַּעֲמוֹנִים בּוֹקְעִים מְשֻׁגָּעִים: וַי-לָנוּ-וַי-לַן. נָשִׁים נָכוֹנוּ לְמִשְׁכָּב.

גְּבָרִים עוֹצְרִים אֶת הָאֶרֶס עַד הָעֶרֶב: לִכְשֶׁיַּאְדִּים! וְהַשָּׂרָף וְהַשֵּׁכָר מְצַפִּים לִיצִיקָה.

עֶרֶב אֵצֵא בַּשְּׁוָקִים וְאֶרְאֶה בָהֲלִיכוֹת גּוּפִים שְׁחֹרִים. וּבִידִיעָה: הֵם מֻצָּתִים עַד לְצִפָּרְנֵי

הָרַגְלַיִם. תַּאֲוָה לִכְבֹּשׁ! לְרַטֵּשׁ! לִשְׁפֹּךְ-דָּם! אֵין אֵל! אֵין אָב וְאֵין אִמָּא! לַיְלָה. הַכֹּמֶר

בַּבַּיִת לוֹטֵף בִּידֵי עַצְמוֹ אֶת הַקָּרַחַת שֶׁלּוֹ. קָשֶׁה לִישֹׁן. צִפֹּרֶת-לַיִל מְרַפְרְפָה סְבִיב-סְבִיב

הַמּוּקָע הַקָּטָן אֲשֶׁר עוֹמֵד עַל הַשַּׁיִשׁ. אָח. אִלְמָלֵי-וּלְוַאי בָּאָה אִשָּׁה לְהִתְוַּדוֹת בְּשָׁעָה זוֹ.

– – וְכֻלֵּי. וְכֻלֵּי.

לִפְנוֹת עֶרֶב צִלְצְלוּ פַעֲמוֹנִים. הָיָה וַי. דִּמְדּוּמִים הָמוּ אֶל הָעִיר. לֹא שָׁמַע אִישׁ. וּבַמִּסְגָּד

זִמְזְמוּ זִמְזוּם זְכָרִים אֵלּוּ וּנְקֵבוֹתֵיהֶם: אֶרֶס תַּחַת דְּבַשׁ. אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, חוּס!

וּבַחֲצוֹת אָבוֹאָה לְבָתֵּי-הַתַּזְנוּת. אֶרְאֶה בַּסִּיוּם הָאָדֹם שֶׁל הֶחָג. הַמִּסְגָּדִים אֲפֵלִים. פֹּה אוֹר.

מָחוֹל. עֶרְיָה צוֹעֶקֶת: מִמְכָּר. זוֹל! וְאֵלּוּ שֶׁבַּכִּסּוּי נִתָּנִים עַל יַיִן וְשָׂרַף, אֵלּוּ וַדַּאי חָסִים

שֶׁבַּל יֵרָאֵה הַלִּבְלוּב הַחַי שֶׁעַל גְּוִיּוֹתֵיהֶם. וְעַד מִתַּחַת לַסַּנְטֵרִים סוֹגְרִים הַבְּגָדִים אֶת

הַבָּשָׂר הַדַּוַּי בְּלִבְלוּבוֹ. וְאִם יָרֵחַ יֵשׁ – צוֹמֵק לֶחֶם-הַפָּנִים בַּמִּנְזָר הַגּוֹתִי וְגָנַב רָעֵב אִם

יִשֹּׁךְ בּוֹ – יִשְׁבֹּר שִׁנָּיו.

עִם שַׁחַר יַעֲלֶה אֵד מִן הַגֻּלְגֹּלֶת. וְהַנַּצְרוּת הַמְחֻלֶּלֶת תֵּבְךְ אֵי שָׁם בַּמִּסְגָּדִים לְרַגְלֵי הַשַּׁיִשׁ אֲשֶׁר

לַמָּשִׁיחַ הַמּוּקָע. אֵד יַעֲלֶה מִן הַקָּרָחוֹת, כַּעֲשַׁן הֶחֳרָבוֹת. אָנֹכִי אֶרְאֶה בִצְנֹחַ גְוִיּוֹת הַמְּעֻנּוֹת

בִּבְנֵי הָאָדָם אֶל רִצְפוֹת הַבַּיִת וְאֶל הַכְּתָלִים. וַאֲנִי אֵצֵא לְלַוּוֹת אֶת אֵלּוּ שֶׁיָּצְאוּ בְנַעְנוּעִים

אֶל אַדְמַת יְיָ הַטְּלוּלָה וְהִתְגּוֹלֵלוּ גְּלּוּלִים-גְּלּוּלִים עַד לְמֵי הַשּׁוֹפְכִין. וּמַלְאָךְ הַמָּוֶת לֹא יָבוֹא

אֲזַי לִגְאֹל אוֹתָם לִפְנֵי עֲלוֹת הַחַמָּה. הַרְחֵק הַרְחֵק יַעֲמֹד אָבִי הַגָּדוֹל וְהִתְעַטֵּף בְּטַלִּית

שֶׁכֻּלָּהּ אוֹרָה לְנֹכַח הַחַמָּה – וְהִתְפַּלֵּל בְּרִנָּה.