כָּל קַיִץ קוֹרֶה דְּבַר-מָה,
וְאַף שֶׁכְּאִלּוּ כְּלוּם לֹא הִשְׁתַּנָּה-
מֵעוֹנָה לְעוֹנָה הַלֵּב יוֹתֵר נִכְנָע
לִפְתוּיֵי הַלַּיִל שֶׁל הָאֲדָמָה.
כָּפוּף עַל אַהֲבָתֵךְ הַכּוֹכָבִית,
קִינַת קַיִץ אַחֲרוֹנָה.
לֹא זָכַרְתִּי אֵיזוֹ מַתָּנָה
בִּקַּשְׁתָּ שֶׁאָבִיא לְךָ בְּשׁוּבִי.
זֶהוּ פִּזְרוֹן נֶפֶשׁ שֶׁלְּאַחַר קָצִיר
הַכֹּל אָסוּף, רַק שִׁכְחָה
קֵיצִית. זוֹ הָעוֹנָה הַמֵּתָה שֶׁלְּךָ
מִישֶׁהוּ מַקְשִׁיב. מִישֶׁהוּ חָדַל לָשִׁיר.
וְאַתְּ- מָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת, פִּרְחוֹנִית שֶׁלִּי, שֶׁתָּמִיד אָבִיב?
וּמָה בִּדְבַר בְּגִידַת הַזְּמַן, וּמָה בְּעִנְיַן הָעֲנָנִים
שְׁחוּנִים בְּפַאֲתֵי הַסְּתָיו הָרֵיחָנִי,
עַד מָתַי, אַתְּ חוֹשֶׁבֶת, אֶפְשָׁר לְשַׂחֵק בְּאוֹהֲבִים?
