יונה וולך

כְּשֶׁבָּאתִי לָקַחַת אוֹתָהּ מֵהָעֲנָנִים

כְּשֶׁבָּאתִי לָקַחַת אוֹתָהּ מֵהָעֲנָנִים

הָיְתָה עֲנוּדָה כְּבָר

קוֹלוֹת הַקּוּקוּ וְהַתִּנְשֶׁמֶת

לָהֲטָה בְּאָזְנָהּ

ז'וֹלְיָאן הוֶרֹד הִשְׁאִיר

לָנוּ קוּר פְּתַלְתַּל

אֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁהִיא תִּפֹּל

אֲבָל נִסִּיתִי

אֲנִי נִסִּיתִי

וז'וליאן הוּרַד טָוָהּ מִסְּבִיבִי

נִיר צֵלוֹפָן בְּסֶרֶט אָדֹם.

מתוך:

שירה,

סימן קריאה, 1976