יֵשׁ לָנוּ
עֲדַיִן
הֶרְגֵּלִים שֶׁל עֲנִיִּים.
בָּעֶרֶב
אֵינֶנּוּ יוֹצְאִים מִן הַבַּיִת בְּיַחַד
אֶלָּא לְחוּד:
מִישֶׁהוּ נִשְׁאָר עִם הַיְלָדִים.
לִפְנֵי שֶׁאֲנִי נִכְנֶסֶת לַחֲנוּת
בּוֹדֶקֶת בַּחֲשַׁאי
אִם יֵשׁ כֶּסֶף בָּאַרְנָק
שֶׁלֹּא תִּתְפֹּס אוֹתִי הַבּוּשָׁה
בַּבֹּקֶר אָמְנָם קוֹנָה כְּבָר
שְׁלֹשָׁה בּוּרֶקָסִים, וַעֲדַיִן
מִתְפַּלֵּאת שֶׁעָלוּ חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה
אֲנִי חֲרֵדָה מֵהַיּוֹם
שֶׁבּוֹ אָחוּשׁ עֲשִׁירָה
אֲנִי חֲרֵדָה מֵהַיּוֹם
שֶׁבּוֹ אֶכָּנֵס כְּבַת חוֹרִין
לַחֲנֻיּוֹת בְּגָדִים
וְאֶקְנֶה שְׁנֵי זוּגוֹת מִכְנָסַיִם וְחֻלְצָה
