מֵעַל סֻכַּת הַמַּצִּיל מִתְנוֹפֵף דֶּגֶל אָדֹם וּמֵעָלָיו מַשְׁגִּיחַ דֶּגֶל לְאֹם.
בְּיַלְדוּתִי מֵעַל אוֹתָהּ סֻכָּה הִתְנוֹפֵף דֶּגֶל אָדֹם, לָבָן אוֹ שָׁחֹר,
וּבְהַתְאָמָה גַּם צֶבַע הַסְּפִּידוֹ שֶׁל זִ'ילְבֶּר הַמַּצִּיל,
שֶׁנֵּדַע מָה מַצַּב רוּחָם שֶׁל הַמַּיִם, כַּמָּה עָמֹק לִשְׂחוֹת, כַּמָּה רָחוֹק.
וְגַם אִם הִרְחַקְנוּ וְהַחוֹף נִצְנֵץ אֵלֵינוּ כְּמוֹ יַבֶּשֶׁת רְחוֹקָה,
יָדַעְנוּ תָּמִיד שֶׁמּוּלֵנוּ אַשְׁדּוֹד, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּהּ.
הַכָּחֹל הַיָּחִיד הָיָה בַּשָּׁמַיִם
וְהַלָּבָן בְּקֶצֶף הַגַּלִּים הַנִּשְׁבָּרִים.
