"…הו פילוסופים מהוללים בדברי ימי התרבות, הוגים נכבדים"
(פנחס שדה, מתוך: "בתחנה המרכזית בתל אביב, אחר
הצהרים, ערב ראש השנה")
אַפְּלָטוֹן לֹא רָשׁוּם בְּפִנְקַס הַטֶּלֶפוֹנִים הַדָּחוּס בְּתִיקָהּ,
וְהַלָּק בְּצִפָּרְנֵי הָרַגְלַיִם לֹא מַאֲדִים בְּזִכְרוֹנָהּ
חַיּוֹת מִיתוֹלוֹגְיָה. גַּם הַשֵּׂעָר הַנּוֹפֵל עַל צַוָּארָהּ
לֹא נוֹלַד מֵאַפְרוֹדִיטָה, וְהַמִּכְחוֹל הַכָּחֹל בּוֹ פֻּסְּלוּ
הַגַּלִּים שֶׁל בּוֹטִיצֶ'לִי, בְּקשִׁי מַבְלִיט רִיסֵי טֶרֶף
בִּשְׁמוּרוֹת עֵינֶיהָ.
אֲבָל הִיא יָפָה, יֹפִי טִפֵּשׁ וְגָשׁוּם,
יֹפִי הַמַּתִּיז מַיִם הַמְּטַשְׁטְשִׁים אֶת הַכָּתוּב, מוֹחֲקִים
אֶת הַמְּצֻיָּר וְיוֹדְעִים שֶׁמֵּעֵבֶר לַפְּרָחִים הַמּוּגַנִּים
מִתְפַּנֵּק עָלֶה סָגֹל בִּקְצֵה גִּבְעוֹל שֶׁל קוֹץ בָּר.
וּכְשֶׁהִיא תְּדַבֵּר אִתְּכֶם, שִׁכְחוּ לְרֶגַע אֶת הַשָּׂפָה,
שִׁלְחוּ אֶת הַמִּלִּים לְמִכְלְאוֹת הַדִּקְדּוּק,
תְּנוּ לַמָּחוֹג הַגָּדוֹל בְּעִגּוּל פָּנֶיהָ לְתַקְתֵּק
אֶת הַדַּקָּה שֶׁאֵינָהּ שִׁפְחַת זְמַן.
אֲפִלּוּ שָׁעוֹן מְקֻלְקָל צוֹדֵק פַּעֲמַיִם בְּיוֹם.
