רבקה מרים

יהי רצון מלפניך, לולין

מתוך: מקום, נמר,

כרמל, 1994

1994

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, לוּלְיָן, שֶׁלֹא תִּשְׁכָּחֵנִי

אוֹתִי, שֶׁפָּגַשְׁתָּ אָז עַל הַחוּט, בַּגְּבָהִים

וַאֲנִי קְטַנָּה מִכְּדֵי לִפּוֹל, שֶׁהַחוּט רָחָב מִמֶּנִּי

וּגְדוֹלָה דַּיִּי לְהַפִּילְךָ

וְחִיל בְּעֵינְךָ בְּהַבִּיטְךָ בִּי, וּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתְךָ

נִקּוּדִים אֲדֻמִּים מְסֻמָּנִים בָּהּ, כְּשֶׁאַתָּה קָרֵב אֵלַי

בְּאֶצְבַּע קָרָה בְּשָׁדִי נוֹגֵעַ

בְּאֶצְבַּע קָרָה בִּירֵכִי מְדַבֵּר

אוֹמֵר: אַתְּ מִכְשׁוֹל, אַתְּ מִכְשׁוֹל בַּמְרוֹמִים

יְהִי רָצוֹן שֶׁמִּכְשׁוֹל תִּהְיִי תָּמִיד

וְיִתָּקְלוּ בָּךְ עֲנָנִים, וְגוֹרְדֵי-שְׁחָקִים יִשְׁתּוֹחֲחוּ

וְעוֹנוֹת הַשָּׁנָה יְאַבְּדוּ מַסְלוּלָן וְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

הַאִם עֲדַיִן הַחוּט חוּט הוּא, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ

הַאִם בִּמְאֻזָּן הוּא מָתוּחַ, הַאִם בִּמְאֻנָּךְ

וְאוּלַי בְּחוּט נָעוּץ אֲנִי בָּךְ

וְכַחוּט אֲנִי עַצְמִי מֵעַתָּה אֶצְמַח

הִנֵּה אַתָּה נוֹפֵל, לוּלְיָן, נוֹפֵל

הִנֵּה אֲנִי קְטַנָּה מִלִּפּוֹל, אַלְלַי, כֹּה קָטֹנְתִּי

אַל תִּשְׁכַּח.