שָׁמַעְתִּי צְעָקָה.
בְּהֶחְלֵט שָׁמַעְתִּי צְעָקָה.
אֲבָל הָיְתָה זוֹ שְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת.
וְלֹא הָיְתָה לִי שְׁהוּת לְפַעְנֵחַ אֶת הַצְּעָקָה.
גַּם לֹא יָדַעְתִּי שֶׁתָּבוֹא,
וּמִשֶּׁבָּאָה – לֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן בָּאָה.
אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁהַסֵּבֶל גָּדוֹל מֵהַסּוֹבֵל.
וְלֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ אִם הוּא חַף
מִיְּדִיעַת כֹּחַ הַכְּבִידָה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ.
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לָמָּה
נָעַצְתִּי אֶת עֵינַי בַּמָּקוֹם בּוֹ נָפְלָה הַצְּעָקָה,
לָמָּה נָתַתִּי יָד לַהֲקִימָהּ
בְּנַפְשִׁי
