טובה, טובה

אַתְּ נִמְסֶרֶת

מִיָּד לְיָד עוֹבֶרֶת

מָעֳרֶכֶת כִּרְכוּשׁ

שֶׁנִּמְדָּד לְפִי דַּרְגַּת שִׁמּוּשׁ.

עַל פִּי שִׁיטָה אַתְּ מְמֻיֶּנֶת

מְכוֹנָה שֶׁמִּזְדַּיֶּנֶת.

טוֹבָה תִּהְיִי לְהַשְׁקָעָה

וְהֵם יַשְׂכִּירוּ לָךְ מָקוֹם

בּוֹ תִּזְדַּיְּנִי מֵעֵת לְעֵת

וְתִתְרְמִי קִצְבָּה טוֹבָה

לְהַשְׁלָמַת הַפַּרְנָסָה;

כָּךְ יְזַיֵּן אוֹתָךְ הַבַּעַל

יְזַיֵּן אוֹתָךְ הָאָח

יְזַיֵּן אוֹתָךְ הָאָב

גּוֹמֵר אוֹ לֹא גּוֹמֵר,

וִיזַיְּנוּ גַּם שְׁאָר בָּנָיו.

גּוּפֵךְ יִשָּׁאֵר שָׁלֵם

וְכָךְ כְּנוּעָה וּמְשַׁתֶּפֶת

אַתְּ נִרְתֶּמֶת לָעִסְקָה

וּמִדֵּי פַּעַם מִתְפַּנֶּקֶת

זוֹנָה טוֹבָה, זוֹנָה טוֹבָה.