רפי וייכרט

חתירה

,

עַכְשָׁו אַתְּ שׂוֹחָה, בִּתִּי,

פּוֹלַחַת אֶת הַמַּיִם בְּסִגְנוֹן חָזֶה.

קַדְמַת גּוּפֵךְ רָזָה כָּל כָּךְ, שְׁטוּחָה,

פְּגִיעָה. כָּל זֶה עִדַּן הַתֹּם

בְּטֶרֶם תְּצַמְּחִי חֲזִית אַחֶרֶת

שֶׁהַיְלָדִים שֶׁכָּאן, כְּשֶׁיִּתְבַּגְּרוּ מְעַט,

אוּלַי יִרְאוּ בָּהּ אֶת חָזוּת הַכֹּל.

 

תִּשְׂחִי יַלְדָּה שֶׁלִּי, תִּשְׂחִי,

תְּנִי לַסְּנַפִּירִים לִדְחֹף אוֹתָךְ קָדִימָה,

שֶׁכֵּן שְׂפַת הַבְּרֵכָה שֶׁמִּמּוּל הִיא

מַטָּרָה בְּרוּרָה. בְּמַאֲמָץ לֹא רַב

תַּגִּיעִי עַד אֵלֶיהָ וְחָזֵךְ הַיַּלְדוּתִי

יִתְמַלֵּא תְּחוּשָׁה חַמָּה שֶׁל נִצָּחוֹן.

נִצְרִי אוֹתָהּ תָּמִיד לְיַד לִבֵּךְ,

הָרְגָעִים הַלָּלוּ נְדִירִים כָּל כָּךְ

בְּחַיִּים שֶׁהֵם זְחִילָה עַל גָּחוֹן.