חללית

עוֹד מְעַט אֶצְטָרֵךְ לְהַתְחִיל. מִסְּבִיבִי

נִדְלְקוּ יְרֵחִים. נִשְׂרְפוּ.

אֲנִי קוֹלֵט אוֹר אַחֵר, אוּלַי מִבִּפְנִים, כְּמוֹ מָה,

כְּמוֹ פָּנָס עָמוּם

בְּגַן-עִיר שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלָיו,

וַאֲנִי מְדַמֶּה לִי: עִיר. אֵיךְ הָיְתָה אֶפְשָׁרִית, לְמָשָׁל,

עִיר? מֶה הָיוּ הַנְּתוּנִים

לְעֵץ? לִצְמִיחַת סַפְסָל? לְיֶלֶד?

עַכְשָׁו לְנַתֵּק.

הַזְּמַן נִגְמַר. אֲנִי מַתְקִין אֶת עַצְמִי,

מִי מַתְקִין אֶת עַצְמִי

לְרִחוּף עַל פְּנֵי אִי-תְּהוֹם

אֵל תּוֹךְ גּוּפִי וְהָלְאָה