אָרִיסְטוֹ אָמַר
שֶׁלְּחַנֵּךְ אֶת הַמַּחְשָׁבָה מִבְּלִי לְחַנֵּךְ אֶת הַלֵּב,
זֶה לֹא לְחַנֵּךְ בִּכְלָל.
כָּל יַלְדוּתִי יָשַׁבְתִּי בְּכִתּוֹת,
סְבִיבִי מְבֻגָּרִים הָעֲמֵלִים לְחַנֵּךְ אוֹתִי,
וְלֹא יָדְעוּ
שֶׁדַּוְקָא לִבִּי כָּמֵהַּ לִלְמֹד.
רַק לְאָרִיסְטוֹ הָיָה מֻתָּר לְהַגִּיד.
אֲנִי בָּהִיתִי דֶּרֶךְ הַמּוֹרִים,
לְלִבִּי הֶעֱנַקְתִּי אֶת הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל
וְהִתְעַקַּשְׁתִּי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בַּגְרוּת.
הָיִיתִי תַּלְמִידָה
אֲבָל בְּעִקָּר הָיִיתִי מוֹרָה
כָּל יַלְדוּתִי,
שֶׁחָלְפָה בְּתוֹךְ כִּתּוֹת.
