הרצל חקק

תחיית החלונות השבורים

‌‌הַבַּיִת נִשְׁאַר חָזָק וְנִצְחִי גַּם כְּשֶׁהַיְּסוֹדוֹת

הָיוּ חַלָּשִׁים מֵהַזִּכְרוֹנוֹת.

אֲבָל הָאוֹר כָּבָה וְקָרָה הַנּוֹרָא מִכֹּל:

נִסְגַּר שַׁעַר הָרַחֲמִים, הִתְנַפְּצוּ כָּל הַחַלּוֹנוֹת.

מַה יִתֵּן כֹּחַ לְסַפֵּר סִפּוּר שֶׁל דּוֹר אַחֵר:

אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ מְפֹאָרִים בַּעֲבָרָם. זָהַר עָנְיָם.

מִי יָעִיד. בְּרֹב עַם שֻׁסַּף צַוָּארָם. לוּ צָעַקְנוּ

לָהֶם, שֶׁהַמַּפֹּלֶת דּוֹהֶרֶת לְעֶבְרָם. וְלַחוֹף.

הֵבִין הַלֵּב כַּחֲלוֹף. לְעֶבְרֵנוּ, חָלָה שִׁבְרֵנוּ.

שֶׁטֶף אַכְזָר, דִּמְיוֹן מַר: עֲלִילָה שֶׁשָּׁכְחָה

אֶלֶף וְאוֹצָר, לֹא פְּרוּטָה, לֹא דִּינָר, דָּבָר

לֹא שָׂרַד מִן הַפֶּלֶא הַיָּקָר. אָבֵל רָז, נִרְמָז

בַּסֵּפֶר שֶׁנִּבְזַז. נֹגַהּ שְׁמוֹ: ״מִדְרָשׁ הַנֶּעֱלָם״.

פְּתָקִים פֵּרְשׁוּ שֵׁם, פְּנִימָם דּוֹבֵב, מְדַמֵּם:

כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת הַסִּפְרוּת, צְרִיכִים הַסּוֹפְרִים

לְטַהֵר אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם. בְּאַהֲבָה, בִּתְשׁוּבָה.

וְחַשְׁנוּ קַר. יְקוּם יָרֵא חִכָּה בִּתְשׁוּקָה, זֶה הַסֵּבֶל

הַמּוּאָר. פְּנֵי הַשַּׁעַר הַסָּתוּם: מְפֹרָשׁ, מְכֻפָּר. שָׁר

קַבְּצָן יָתוֹם, בְּכֹבֶד שְׂפָתוֹ. נִטְהָר לַדַּף הַמְּסֻפָּר.

מִי נַפְשׁוֹ יָשִׂים. לָרֶגַע בּוֹ יִתְפּוֹצְצוּ לִרְסִיסִים

הַמַּשְׁקוֹפִים. מַבָּטָם. הַחַלּוֹן נִסְתָּם. מָה אֹמַר:

הַוִּילוֹן עֵדִי, עִמָּדִי הָאוֹצָר. בְּאֵפֶר זַךְ נִסְתָּר.

הַשָּׂפָה אָסְפָה עֶצֶם לְעֶצֶם וְשָׁנִים, חָזוֹן זַךְ

וַעֲלִילָה. נִגְזְרוּ לְתִקְוָה שֶׁנִּצְּלָה. הַזְּגוּגִית קָמָה

וְקָרְמָה, מִי יָסֵב מַרְאֶה מִמַּבָּטָהּ: נִגְזַרְנוּ לָנוּ,

כְּתִיבָה תַּמָּה יְתוֹמָה. תְּחִישֶׁנָּה תְּחִיָּה, בְּעִתָּה.

 

״כדי לתקן את הספרות צריכים הסופרים לטהר את נשמותיהם״, הרב קוק, 'אורות התשובה', קי״ב.