הַבַּיִת נִשְׁאַר חָזָק וְנִצְחִי גַּם כְּשֶׁהַיְּסוֹדוֹת
הָיוּ חַלָּשִׁים מֵהַזִּכְרוֹנוֹת.
אֲבָל הָאוֹר כָּבָה וְקָרָה הַנּוֹרָא מִכֹּל:
נִסְגַּר שַׁעַר הָרַחֲמִים, הִתְנַפְּצוּ כָּל הַחַלּוֹנוֹת.
מַה יִתֵּן כֹּחַ לְסַפֵּר סִפּוּר שֶׁל דּוֹר אַחֵר:
אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ מְפֹאָרִים בַּעֲבָרָם. זָהַר עָנְיָם.
מִי יָעִיד. בְּרֹב עַם שֻׁסַּף צַוָּארָם. לוּ צָעַקְנוּ
לָהֶם, שֶׁהַמַּפֹּלֶת דּוֹהֶרֶת לְעֶבְרָם. וְלַחוֹף.
הֵבִין הַלֵּב כַּחֲלוֹף. לְעֶבְרֵנוּ, חָלָה שִׁבְרֵנוּ.
שֶׁטֶף אַכְזָר, דִּמְיוֹן מַר: עֲלִילָה שֶׁשָּׁכְחָה
אֶלֶף וְאוֹצָר, לֹא פְּרוּטָה, לֹא דִּינָר, דָּבָר
לֹא שָׂרַד מִן הַפֶּלֶא הַיָּקָר. אָבֵל רָז, נִרְמָז
בַּסֵּפֶר שֶׁנִּבְזַז. נֹגַהּ שְׁמוֹ: ״מִדְרָשׁ הַנֶּעֱלָם״.
פְּתָקִים פֵּרְשׁוּ שֵׁם, פְּנִימָם דּוֹבֵב, מְדַמֵּם:
כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת הַסִּפְרוּת, צְרִיכִים הַסּוֹפְרִים
לְטַהֵר אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם. בְּאַהֲבָה, בִּתְשׁוּבָה.
וְחַשְׁנוּ קַר. יְקוּם יָרֵא חִכָּה בִּתְשׁוּקָה, זֶה הַסֵּבֶל
הַמּוּאָר. פְּנֵי הַשַּׁעַר הַסָּתוּם: מְפֹרָשׁ, מְכֻפָּר. שָׁר
קַבְּצָן יָתוֹם, בְּכֹבֶד שְׂפָתוֹ. נִטְהָר לַדַּף הַמְּסֻפָּר.
מִי נַפְשׁוֹ יָשִׂים. לָרֶגַע בּוֹ יִתְפּוֹצְצוּ לִרְסִיסִים
הַמַּשְׁקוֹפִים. מַבָּטָם. הַחַלּוֹן נִסְתָּם. מָה אֹמַר:
הַוִּילוֹן עֵדִי, עִמָּדִי הָאוֹצָר. בְּאֵפֶר זַךְ נִסְתָּר.
הַשָּׂפָה אָסְפָה עֶצֶם לְעֶצֶם וְשָׁנִים, חָזוֹן זַךְ
וַעֲלִילָה. נִגְזְרוּ לְתִקְוָה שֶׁנִּצְּלָה. הַזְּגוּגִית קָמָה
וְקָרְמָה, מִי יָסֵב מַרְאֶה מִמַּבָּטָהּ: נִגְזַרְנוּ לָנוּ,
כְּתִיבָה תַּמָּה יְתוֹמָה. תְּחִישֶׁנָּה תְּחִיָּה, בְּעִתָּה.
״כדי לתקן את הספרות צריכים הסופרים לטהר את נשמותיהם״, הרב קוק, 'אורות התשובה', קי״ב.