חֲזָרָה אֶל הָעִבְרִית, אֶל שְׂדֵה הַתְּעוּפָה.
אַלִּימוּת כְּבוּשָׁה מִתְפַּתֶּלֶת כִּשְׁרִיר בַּתּוֹר לַדֶּלְפֵּק,
נִצְנוּץ פֶּלֶאפוֹנִים, מֶחֱווֹת מֻכָּרוֹת שֶׁל גּוּף וְשָׂפָה.
גַּל עָיֵף שֶׁל קֹצֶר רוּחַ חוֹזֵר וּמַכֶּה וְדוֹחֵק
(כַּמָּה מַהֵר) אֶת זִכְרוֹן הַשֶּׁנוֹן הַנּוֹצֵץ וְגִבְעַת הַצְּלָבִים
שֶׁל קְלוֹנְמַקְנוֹיְס, אֶת כְּנֵסִיּוֹת הָאֶבֶן
הַחִוְרוֹת, חַסְרוֹת הַגַּג – הַאִם הָאוֹר וְהָרוּחַ נָשְׁבוּ
בַּצִּנָּה הַשְּׁקוּפָה אֶל תּוֹכָן אוֹ מֵהֶן?
לַיְלָה שׁוֹטֵף עַתָּה אֶת חַלּוֹנוֹת הַטֶּרְמִינָל הַקָּרִים,
אוֹרוֹת כְּמוּסִים רוֹמְזִים אָדֹם וְיָרֹק בַּמֶּרְחָק
הַלֹּא מֻכָּר. גַּם אָנוּ, כְּכָל פּוֹלְשֵׁי הֶעָבָר,
מִהַרְנוּ לַחֲלֹף, מוֹתִירִים אַחֲרֵינוּ רַק
רוּחַ קָשָׁה. צִלְצוּל עֲקֵבִים נוֹקֵב אֶת הֶחָלָל הַקַּר,
דוֹבֵר הָעִבְרִית: הִנֵּה, שַׁבְנוּ אֶל שֶׁלָּנוּ, זָרִים.
