אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת זוֹנָה שֶׁל עֲרָבִים. לָקַחַת פָלַסְטִינִי יָפֶה, שֶׁפָּנָיו חֲנֵפִים וְדֹק שֶׁל נִמְנוּם מָשׁוּךְ עֲלֵיהֶם, לְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל כֻּרְסָה נוֹחָה בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַמָּלוֹן בַּבִּירָה, לָרֶדֶת עַל בִּרְכַּי לְפָנָיו, וּלְאַט לְאַט לְהַזְחִיל אֶת כַּפּוֹתַי עַל קַרְסֻלָּיו, שׁוֹקָיו, לַחֲלֹף כְּמִבְּלִי מֵשִׂים עַל מִפְשַׂעְתּוֹ הַתּוֹפַחַת, וְאָז לָשׁוּב וְלַחְשׂף עִם פִּי, תּוֹפֵס אֶת קְצֵה הַמִּכְנָס שֶׁלּוֹ בְּשִׁנַּי, אֶת חֶלְקַת הַבָּשָׂר הַגַּבְרִי הַמּוּצָק, הַמָּתוּחַ, שֶׁל קַרְסֻלּוֹ, וְלִנְשֹׁךְ אוֹתוֹ מֵאַחֲרֵי הַקַּרְסֹל קַלּוֹת. וּכְשֶׁהוּא יִקְפֹּץ מִתַּדְהֵמָה וָעֹנֶג, לְהִתְנַפֵּל בְּבַת-אַחַת עַל מִפְשַׂעְתּוֹ הַחַמָּה, הָרוֹטֶטֶת, לְהוֹצִיא בְּהֶנֵּף יָד אֶת הַזַּיִן שֶׁלּוֹ מִבַּעַד לְרוֹכְסַן מִכְנָסָיו, וּלְהַכְנִיס אוֹתוֹ מִיָּד אֶל פִּי הַחַם. אֲנִי רוֹצֶה לִמְצֹץ לוֹ. אֲנִי רוֹצֶה לִמְצֹץ לוֹ כָּכָה שֶׁלֹּא יֵדַע מֵהַחַיִּים שֶׁלּוֹ. לְהַחֲזִיק אֶת הַזַּיִן שֶׁלּוֹ בְּפִי, וְתוֹךְ כְּדֵי עֲטִיפָתוֹ בְּחֹם הַפֶּה וּבְלַחוּתוֹ לְהַעֲבִיר אֶת קְצֵה לְשׁוֹנִי מִתַּחַת לְכִפַּת הַזַּיִן הַנִּמּוֹל שֶׁלּוֹ, לְשַׁגֵּעַ אוֹתָהּ בִּתְנוּעוֹת לָשׁוֹן סִיבוּבִיּוֹת, וְאָז לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמִי כְּאִלּוּ אֲנִי מַחֲלִיק אֶת הַזַּיִן שֶׁלּוֹ מִפִּי, רַק כְּדֵי לָרֶדֶת לוֹ בְּבַת-אַחַת עַד שָׁרְשֵׁי הַזַּיִן, לִתְקֹעַ אוֹתוֹ לְגַמְרֵי בְּתוֹךְ פִּי, עַד עֹמֶק הַגָּרוֹן, וְלִרְאוֹת אֵיךְ הוּא מִתְפַּתֵּל מֵעֹנֶג. כֵּן, זֶה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת. זֶה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת. אֲנִי רוֹצֶה לְהַחֲזִיק אֶת הַזַּיִן הַפָלַסְטִינִי שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ פִּי בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי פּוֹרֵם בִּשְׁתֵּי יָדַי אֶת חֲגוֹרַת מִכְנָסָיו, מַפְשִׁיל אֶת מִכְנָסָיו אֶל הָרִצְפָּה, מוֹתִיר אוֹתוֹ עֵירֹם בְּפֶלֶג גּוּפוֹ הַתַּחְתּוֹן, כָּכָה, בַּלּוֹבִּי הַמְפֹאָר שֶׁל בֵּית מָלוֹן יְרוּשַׁלְמִי, עִם הַזַּיִן הָעֲנָק הַזֶּה זָקוּר לְפָנָיו כְּמוֹ דֶּגֶל לְאֹם, וְלִמְצֹץ, וְלִמְצֹץ, וְלִמְצֹץ אֶת חַיָּיו בַּפֶּה הַצִּיּוֹנִי שֶׁלִּי, וּלְהַתְחִיל לְשַׂחֵק לוֹ בַּבֵּיצִים, וּמִדֵּי פַּעַם לְהוֹצִיא אֶת הַזַּיִן שֶׁלּוֹ מִפִּי רַק כְּדֵי לְחַכֵּךְ אֶת קְצֵה הַבֵּיצָה שֶׁלּוֹ וּלְלַקֵּק אֶת דֹּפֶן הַמִּפְשָׂעָה הַשְּׂמָאלִי, וְאַחַר כָּךְ הַיְמָנִי, בְּדִיּוּק בַּסֵּדֶר הַזֶּה, הַנָּכוֹן, וְאָז לַחְפֹּן בְּכַף יָדִי הָרַכָּה אֶת שְׁתֵּי הַבֵּיצִים הָעֲנָקִיּוֹת שֶׁלּוֹ, הַבֵּיצִים הַמְּלֵאוֹת כָּל-כָּךְ בְּתוֹךְ שַׂק אֲשָׁכָיו הַגָּדוֹל, הַשָּׂעִיר, בְּעוֹדִי חוֹזֵר וּמַשְׁחִיל אֶל פִּי אֶת הַזַּיִן שֶׁלּוֹ. וּכְשֶׁהוּא יִגְמֹר, נֶאֱנָק מִתְּשׁוּקָה, בְּתוֹךְ הַפֶּה שֶׁלִּי, לִירֹק אֶת הַזֶּרַע הַפָלַסְטִינִי שֶׁלּוֹ עַל הַשָּׁטִיחַ שֶׁל בֵּית הַמָּלוֹן, לִלְגֹּם כּוֹס מַיִם מִן הַשֻּׁלְחָן, לְהִתְרוֹמֵם, לְהִתְיַשֵּׁב וְלִשְׁאֹל עַל מָה נְדַבֵּר הַיּוֹם, וְאֵיךְ הַמַּצָּב בַּשְּׁטָחִים הַכְּבוּשִׁים, וְלִזְכֹּר, שֶׁאֲנִי לֹא הַכּוֹבֵשׁ וְהוּא לֹא הַנִּכְבָּשׁ, שֶׁאֲנִי לֹא הָעֶבֶד וְהוּא לֹא הָאָדוֹן, שֶׁאֵין עַכְשָׁו שׁוּם אִינְתִיפָדָה מִסְּבִיבֵנוּ. שֶׁאֲנַחְנוּ סְתָם שְׁנֵי גְּבָרִים, הַנִּפְגָּשִׁים לִפְגִישָׁה עִסְקִית בְּבֵית מָלוֹן יְרוּשַׁלְמִי בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ, וְעוֹשִׂים אַהֲבָה.
נכתב באינתיפאדה השנייה, 2005
