יוֹתֵר מִכֹּל רָצָה לָחוּשׁ אֶת הַגּוּף קוֹצֵף וּבוֹעֵר.
בַּחֲדַר הַכֹּשֶׁר הוּא דִּוֵּשׁ עַל אוֹפַנַּיִם,
נָשַׁף סִילוֹנֵי בְּדִידוּת לְתוֹךְ הָאֲוִיר הַחַם,
מָחַק מִלּוּחַ רֹאשׁוֹ אֶת הַשֵּׁמוֹת כֻּלָּם
מִלְּבַד הַסּוֹנָטָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל שׁוּבֶּרְט, וְנִרְדַּם.
הַחֲלוֹם הוּא דַּיָּג כּוֹשֵׁל, דָּבָר אֵינוֹ נִקְלָע לָרֶשֶׁת,
הַאִם נִסִּינוּ לִבְרֹחַ מִכְּלוּבֵי הַדָּגִים
שֶׁל הָעִיר הַגְּדוֹלָה?
אֲנָשִׁים בָּאִים וְהוֹלְכִים,
רָצִים כְּמוֹ גַּנָּבִים עַל שִׁבְרֵי זְכוּכִית.
לְאָן שֶׁלֹּא נִבְרַח — תַּסְגִּיר אוֹתָנוּ הַזֵּעָה.
הַאִם קִוִּינוּ לִמְצֹא כָּאן אֹשֶׁר?
יוֹתֵר מִכֹּל רָצָה לִמְתֹּחַ אֶת כַּנְפֵי גּוּפוֹ, רָחוֹק,
וְלֹא הִצְלִיחַ לְהַרְפּוֹת.
