חֶמְדָּה

אֵין דָּבָר יוֹתֵר חֲסַר תּוֹעֶלֶת מֵאֱלֹהִים

הוּא לֹא מְלַטֵּף אֶת מִצְחִי

גַּם לֹא מוֹתֵחַ לָשׁוֹן לַחָה

לְלַקֵּק בְּחֶמְדָּה אֶת כָּל הַדָּם

מִכָּל־גִּבְעָה רָמָה בְּכָל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וְתַחַת

כָּל־עֵץ רַעֲנָן.

רֹב הַזְּמַן אֲנִי חוֹלֶמֶת אֶת הַחֲלָקִים הַפְּנִימִיִּים שֶׁל גּוּפוֹ

(רֵיחַ הַשְּׂרָף הֶחָרִיף שֶׁלּוֹ עוׂלֶה כְּמוֹ רֵיחַ שֶׁל מִין)

מוֹצֵאת אוֹתוֹ בַּכָּחֹל הַנִּשְׁקָף מִלַּהַב הַסַּכִּין

דַּק כְּמוֹ כְּפוֹר קַל. רַק עוֹשֶׂה אֶת מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלָיו.

הַקֶּרַח עַכְשָׁו נָמֵס מַהֵר בְּפִיו, הַלָּשׁוֹן שֶׁלּוֹ אֲרֻכָּה מְאֹד.

בְּלַּיְלָה שָׁחוֹר בִּתְחִלַּת אַפְּרִיל, אֲנִי מְכַסָּה אֶת פָּנָיו.